לאן מובילים אותנו ארגוני "הירוקים"?

האם בן אנוש שהנורמה המוסרית האנושית של צריכת מזון מן החי לא מקובלת עליו, יכול לכפות על כולנו להיות צמחוניים? זהו בדיוק כיוון הפעולה של ארגוני הירוקים, המבקשים לכפות על כולנו בהדרגה את הצמחונות דרך הטלת מגבלות וקשיים על גידול בעלי חיים למאכל האדם.

גידול בעלי חיים תורם לאנושות מזון זול ומשובח עתיר אנרגיה וחלבונים. במשך אלפי שנים פותחו זני בעלי חיים כדי שיוכלו לספק את צריכת המזון לאנושות. אין ספק שגידול בעלי חיים למטרות יצור מזון טומן בחובו הכבדה על בעלי החיים ולכן יש למצוא את המידתיות הראויה בין צרכי האדם לבין הפגיעה בבעלי החיים.

מספר דוגמאות על ההבדלים שבין בעל חיים בטבע לבעל חיים במשק מודרני מתועש: התרנגולת בטבע מטילה עשר ביצים בשנה עליהם היא דוגרת בעצמה. במשק המודרני מטילה התרנגולת כ-250 ביצים בשנה (פי 20 ממשקל גופה). הפרה בטבע מניבה עשרות ליטרים של חלב להנקת הוולד. במשק המודרני מניבה הפרה למעלה מ-9,000 ליטר בממוצע בשנה (פי 20 ממשקל גופה). הפטם הוא בעל קצב גידול פי 9 מזה שהיה בטבע. כך גם שאר בעלי החיים שטופחו במשך אלפי שנים ליצירת מזון מן החי לקיום האנושות על גבי כדור הארץ והם שונים באופן משמעותי מאלה שהמשיכו לגדול בטבע.

המוסר האנושי שבוסס במשך דורות על-ידי הדתות השונות לא אסר על אכילת בעלי חיים לצורך קיום. בשולחן ערוך נפסק - "כל מה שהוא לצורך האדם מותר". ההומניות של הדת היהודית שכיוונה אל "המידתיות" בין צרכי האדם (בשולחן ערוך) לבין סבל בעלי החיים, בולטת במיוחד בציוויים "לא תאכל גדי בחלב אימו" או "לא תחרוש שור וחמור יחדיו". בקריאת שמע נאמר: "ונתת לבהמתך - ואכלת ושבעת".

ייצור מזון מן החי מספק פרנסה לעשרות אלפי משפחות של חקלאים, עובדי התעשיות הנלוות, משווקים נהגים וכו' וכו'. המדינה תמכה בענפי החקלאות כדי ליצור בארץ מזון זמין וזול לכל האוכלוסיה בימי שלום ומלחמה.

הירוקים מתייחסים בזלזול ובציניות לאזרחים יצרניים!!

בשנים האחרונות הגיע שיעור השתתפות בשוק העבודה בישראל ל-54% - אחד הנמוכים בעולם. אחת הטכניקות הכלכליות לבדוק את היחסים הפנימיים בין קבוצה העובדת לבין זו שאינה עובדת נקרא "יחס התלות". אצלנו בארץ היחס מגיע לשליש - נמוך בכל קנה מידה עולמי. יש לתת כבוד לחקלאים כאנשים יצרניים המתפרנסים מעבודה ותורמים למשק כולו.

הארגונים הירוקים מוחים על ההגדלה המלאכותית של כבד האווז. עופות המים אוגרים את המזון לנדידה בכבד, כפי שבני אדם אוגרים שומן עודף בכרסם. ניצול תכונה גנטית זו לצרכי פיטום האווזים התחיל במצריים העתיקה וברומא לפני אלפי שנים. היהודים במזרח אירופה פיטמו אווזים כדי לספק שומן לבישול במקום שומן החזיר שהיה מקובל אצל הגויים. כמו שפותחו זני תרנגולות ופרות מיוחדים המתאימים לצרכי בני האדם, כך פותחו זני אווזים הבנויים לתהליך הפיטום במשך דורות רבים.

אצל בני האדם יש נטייה "להאנשה" של האווז - כלומר לנסות לדמיין כיצד הם היו חשים במקום האווז. אולם גישה זו אינה נכונה מאחר ואווזים ובני אדם שונים לחלוטין ואין להשליך מהאחד על השני. מאחר והאווז אינו "מדבר", המדד המדעי הוא הקובע.

הורמון הקורטיקוסטרון, המופרש בדם אצל בעלי חיים בזמן הכבדה, ניתן למדידה מדעית על-ידי בדיקות דם. בבדיקות שנערכו בארץ ובצרפת התברר שרמת ההכבדה בזמן סטרס הפיטום נמצאת רק בימים הראשונים, עד שהאווז מתרגל למפטם. כלומר, העלייה בהכבדה בימים הראשונים נובעת בעיקר מהפחד ולאחר מספר ימים היא חולפת מעצמה.

הארגונים הירוקים טוענים כלפינו שהכבד הנפוח הוא למעשה כבר חולה, אך המציאות מוכיחה אחרת. אווז בגמר תהליך הפיטום, שלא נשלח לשחיטה, חוזר למצב שלפני הפיטום לאחר מספר ימים. נערכו ניסויים בהם פוטמו אווזים ולאחר מכן שוחררו. אחרי שהכבד חזר למצבו הטבעי הם פוטמו פעם נוספת, כך במשך שלושה מחזורים ובכל פעם כבר האווז חזר לגודלו הראשוני. זאת הוכחה שהכבד אומנם שומני, אבל לא חולה. יתירה מכך, במסגרת המחקרים בוצעו בדיקות דם לתיפקודי הכבד לאחר תהליך הפיטום המלא והתברר שהכבד למרות שהיה שומני תיפקד כרגיל.

בניגוד למה שטוענים הירוקים, בתהליך הפיטום אין פגיעה בצינור הוושט של האווז. אחוז הכשרות של האווזים מגיע ל כ-90%. הרבנים פוסלים אווז שהוושט שלו פצוע, וזה לאחר בדיקה קפדנית של כל אווז ואווז במשחטה. השיפור הדרמטי באחוזי הכשרות נובע משיטות פיטום חדשניות וסוגי מזון נוזלי שאינם פוגעים באווז בזמן הפיטום.

ישראל היא המדינה המתקדמת בעולם בהתייחסות לרווחת האווזים. מכונת הפיטום המודרנית, העושה שימוש בדייסה נוזלית, פותחה בישראל והיום נמצאת בכל העולם. המזון בישראל כולו גרוס, בעוד שבאירופה כ-40% ממנו מורכב מגרעיני תירס. האווזים בארץ גדלים בקבוצות חברתיות של 15 אווזים. באירופה הוחלט לחקות שיטה זו ועד שנת 2011 כל המפטמות יהיו כאלה. צינור הפיטום בישראל קצר בהרבה מהמקובל בעולם ולאחרונה הפיטום נעשה בצינור סיליקון גמיש. ענף האווזים מתקדם מידי שנה על-פי תוצאות מחקרים שנערכים בארץ ובעולם. הענף מייבא מהונגרייה וצרפת אווזים חדשים גדולים יותר ושטופחו לצרכי פיטום.

חוק צער בעלי חיים קובע שלא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כל שהיא. סעיף 19 לחוק מציין ששר החקלאות רשאי באישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, ובהתחשב בצרכי החקלאות להתקין תקנות לביצוע ולשם השגת מטרתו של חוק זה".

בג"ץ ישב על המדוכה לבדוק אם התקנות שהתקין שר החקלאות מתאימות לחוק. בג"צ קבע שהתקנות כפי שהובאו בפני בית המשפט בטלות וכן שהפרקטיקה של הלעטת האווזים על-פי התקנות בטלה. יחד עם זאת בג"צ קבע שבמידה ויוחלט להמשיך בקיום הענף לייצור כבד אווז יש להתקין תקנות חדשות תוך התייחסות לנושאים הבאים: בדיקת ההתפתחות בארץ ובעולם, שימוש באמצעים שיקטינו את הסבל הנגרם לאווזים, קביעת כללי פיקוח על תהליך הפיטום, עידוד מחקר בתחום רווחת האווזים, טיפול וטרינרי באופן יום יומי ובמקרי מצוקה, קביעת תנאים סביבתיים - תאורה, טמפרטורה, לחות, ניקיון וכד' וקביעת קריטריונים לקליטה והעסקה של עובדי המפטמה.

המשמעות של הפסיקה היא שאין איסור לפיטום אווזים. בית משפט לא אסר על הפיטום, אלא המליץ להתקין תקנות חדשות שיתבססו על פרקטיקה אחרת ונושאים נוספים כדי להביא להפחתה משמעותית של סבל האווזים.

מגדלי האווזים יממשו את דרישת בג"ץ לייצור איזון ראוי וסביר בין רווחתם של האווזים מחד-לבין צרכי החקלאות וזכותם של המגדלים לכבוד, קניין וחופש העיסוק מאידך. נכין תקנות חדשות המביאות לידי ביטוי את כל הנושאים שדרש בג"צ. המדען הראשי במשרד החקלאות הכין תוכנית מחקר בעלות של כמיליון שקל למציאת פתרונות חדשניים אשר ישולבו במהלך הניסויי בהליכי הפיטום.

600 משפחות ברובם בפריפריה מתפרנסות מענף ייצוא מצליח זה ואין להם חלופה אחרת. מעבר הענף לירדן שם אין פיקוח ואין תקנות לא ישפרו את רווחת האווזים. אני מניח שלגופים הירוקים אין "גבולות" לגבי סבל בעלי החיים. כמובן שאין איסור לייבוא כבד לארץ מארצות אחרות.

המדינה השקיעה בענף כסף רב ועודדה את החקלאים להיכנס לענף מתוך כוונה ליצור מקומות עבודה, ולהביא כסף זר לארץ. אם המדינה רוצה לסגור את הענף עליה לדאוג ברצינות לפיצוי הוגן לעוסקים בענף ולתת שהות של 10 שנים לפחות להתארגנות אלטרנטיבית. הטיפול בנושא אינו יכול להיות בוועדת החינוך, אלא בוועדת הכלכלה.

אנו החקלאים והעובדים בענף רוצים לעבוד ולהתפרנס בכבוד ולא להפוך למובטלים המכבידים על המדינה. ונקיים כל דרישה שתהיה מהשירותים הווטרינריים לגבי רווחת האווז.