במדינת ישראל של שנות האלפיים מצאו את הגורם המרכזי שאחראי לכישלונות ממשלתיים ועסקיים מהדהדים – העובדים. מי אשם במצב הביטחוני המתוח? – אנשי הקבע בצה"ל ולכן צריך לקצץ במספרם. מי אשם ביוקר המחיה השערורייתי? – עובדי הנמלים ולכן צריך להקים נמלים חדשים. מי אשם בהפסדים של 'מגה'? – הקופאיות והמחסנאים ולכן צריך לפטר אותם. מי אשם בגובה תעריפי החשמל הגבוהים? – בוודאי שהעובדים. מי אשם בירידת הרייטינג של ערוץ 1? – הטכנאים, הצלמים והמזכירות, לכן צריך לסגור את
רשות השידור ולהקים רשות חדשה, במקום.
אצלנו בישראל, האצבע קלה על ההדק בכל שקשור לעובדים נאמנים ולמקור פרנסתם. כדי לכסות על כישלונות ומחדלים ניהוליים, מתנהלת באופן שיטתי הסתה פרועה כנגד עובדים, שכל חטאם הוא שהם מועסקים במקום עבודה מסוים.
קל מאוד להבאיש את ריחם של עובדים שהם אינם עובדי קבלן ושמשתכרים מעל שכר המינימום בישראל. יש שרי ממשלה ומנהלים בכירים שההתמחות המרכזית שלהם היא בפיזור דברי בלע על עובדים וזאת הם עושים כדי לכסות על מחדליהם שלהם. עובדי רשות השידור שעומדים להיות מפוטרים הם הדוגמה הכי אקטואלית לכך.
שנים על גבי שנים טרחו שרי ממשלה להעמיד בראש רשות השידור מנהלים שהתכונה הבולטת ביותר שלהם לא הייתה יכולת ניהול מופלאה, אלא רמת קירבתם האישית או הפוליטית לשר הממונה. מנהלים אלה, שידעו היטב היכן מרוחה החמאה שלהם, שירתו את אדוניהם ולא עסקו, כמתחייב מתפקידם, בפיתוח ובאימוץ שיטות שידור מודרניות, כדי להתמודד עם חברות התקשורת הפרטיות וכדי להעניק לציבור בישראל את שמגיע לו. ככל שנקפו השנים, כדור השלג הזה הלך ותפח עד שהגיע למצבו הנוכחי. במקום להעיף אנשי ציבור כושלים מתפקידיהם ולחייב אותם באחריות אישית למצב, מצאו את האשם המרכזי – העובדים. וההסתה נגדם, הגיעה לרמות בלתי נתפשות.
אנחנו חיים במדינה שמבעבעת מבחינה פוליטית ואישי ציבור, כדי להנציח את תרומתם (הקצרה בד"כ) לאומה, מחליטים במחי יד על רפורמות והפרטות למיניהן שתועלתן למדינה חסרות.
קל מאוד להסיט אש כלפי עובדים בכל ארגון וחברה. זה לא הגון, לא ראוי ולא נכון לעשות. אילו עובדי רשות השידור היו משתכרים שכר מינימום ולא היו מסוגלים לגמור את החודש, רמת האהדה הציבורית כלפיהם הייתה שוברת שיאים. עובד לא צריך להתבייש על כך שהוא מקבל שכר ראוי לעבודתו ומתוגמל כהלכה.
הרגילו את הציבור בישראל, שזה לא בסדר שבעלי צווארון כחול, ירוויחו שכר ראוי ואפילו גבוה. במקומות רבים ומתוקנים בעולם, נושאים על כפיים את העובדים ודואגים, בראש ובראשונה, להם ולבני משפחותיהם. לא כך אצלנו, וכעת ראשיהם של העובדים, עובדי רשות השידור מונחים על הגרדום והגרזן כבר מונף מלמעלה.
אנחנו, בנמל אשדוד, מבקשים לחזק את ידי עובדי רשות השידור ואת ידי ראשי ההסתדרות ולומר להם, אנחנו אתכם. עובדי נמל אשדוד לא יינטשו אתכם ונעשה את כל שבידינו, על-פי הוראת והכוונת ההסתדרות, על-מנת למנוע את סגירת הערוץ הציבורי בישראל ופיטורי מאות רבות של עובדים.
צריך לסיים אחת ולתמיד את שהיה נהוג במחוזותינו, שהעובדים הם השעיר לעזאזל של כישלונות ניהוליים. במשך השנים הרבות שנמל אשדוד קיים, למדנו להכיר והתוודענו למנהלים רבים, חלקם טובים וחלקם טובים פחות. למדנו על בשרנו שעלינו לדאוג לזכויותינו ושאם אנחנו לא נעשה זאת, אף לא אחד ידאג לנו.
אנו קוראים לכלל וועדי העובדים בישראל להצטרף אלינו בתמיכה במאבקם של עובדי רשות השידור, תחת הנהגת ההסתדרות. זו הדרך היחידה למנוע מפוליטיקאים פופוליסטיים וממקורביהם, לעשות בגורל העובדים כבתוך שלהם.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
