מחאת הדתיות נגד קסטרו? לא, תודה

למחאה הזו הייתי אמורה, לכאורה, להצטרף. ברשת, בפייסבוק ובקבוצות ווטסאפ הועבר המסר: רשתות האופנה מתעלמות מהנשים הדתיות שומרות הצניעות! לא ננוח, עד שהרשתות יתחייבו לייצר ליין עבור אלה, המקפידות על כללי הצניעות! תייגו בתגובות חברות אופנה ישראליות כמו קסטרו, רנואר, הוניגמן ופוקס!

אין אישה דתייה שלא חוותה את התסכול בניסיון למצוא בגד מתאים שאינו דורש חולצת בסיס/שרוולון/הארכת מכפלת אצל תופרת (מחקי את המיותר, או השאירי הכל). רובם של מעצבי האופנה ברשתות הכלליות מייצרים בגדים, שהמטרה שלהם מעולם לא נועדה לכלול את המילים 'מראה צנוע'. אבל האם בגלל זה אנחנו צריכות להתחיל את מהפכת זכויות-הנשים-הלבושות-בצניעות?

עזבו שבממד הפרקטי - הסיכוי להשיג שינוי הוא קטן. נשים ברחבי העולם מתלוננות כבר שנים על כך, שרוב חנויות הבגדים מחזיקות רק מידות לנשים צנומות במיוחד. האם זה חולל שינוי? לא. אפילו בארצות הברית על מגפת ההשמנה שלה, חנויות הביגוד הנחשבות עדיין מביאות בעיקר מידות קטנות. הסיבה פשוטה: רשתות האופנה מעוניינות למתג את עצמן כמיועדות לקהל מסוים, והתמקדות במידות גדולות עלולה לפגוע במיתוג הזה. באותה מידה רשתות יהססו לפני שיספקו לבוש צנוע על-פי ההלכה. הטענה, שגם בציבור הכללי יש ביקוש לביגוד שמרני יותר, אין לה ביסוס: בציבור הכללי, חליפת מכנסיים היא לבוש שמרני ומכובד, וכך גם שמלה מהודרת עם שרוולים קצרים. לבוש שמרני לנשים, לפיכך, אינו בהכרח צנוע על-פי ההלכה.

אולם גם אם הייתה למחאה סיכוי, לא הייתי מצטרפת אליה. אחרי הכל, נשים יהודיות מצאו מה ללבוש גם לפני שקסטרו או הוניגמן קמו. בריכוזים חרדיים ניתן למצוא חנויות המוכרות ביגוד צנוע לפי כל הכללים, גם בקנייה דרך האינטרנט מרשתות בחו"ל ניתן למצוא פריטים הולמים, ואפילו תופרות עוד קיימות בימינו. שלא לדבר על כך שרובנו, מה לעשות, חיות בשלום עם חולצת הבסיס/השרוולון. יש ניסיונות קשים יותר ביהדות. תשאלי את סבתא שלך, שהתאמצה לשמור שמיטה בארץ לפני חמישים שנה, וחיה שנה כמעט בלי ירקות.

להיות דתי זו זכות - זו לא נכות. אנחנו לא אמורים לייבב בכל פעם שמישהו לא מתחשב בעול הכבד המוטל על כתפינו, העול שנקרא 'להיות דתיים'. בכל פעם ששומעים דתי מבכה על כך שתוכנית מסוימת משודרת דווקא בשבת, או דתייה מבכה על כך, שהיא אינה יכולה ליהנות מהשמלות של רשת ספציפית, הרושם שנוצר הוא לא זה של מאבק זכויות, אלא של אנשים חסרי ישע, כבולים באזיקים אכזריים של דת, המתחננים בפני העולם החיצון לגלות התחשבות בהם.

קל מתמיד לשמור מצוות בימינו. אוכל כשר יש בשפע. מקווה טהרה ממש בכל מקום. חינוך יהודי זמין בכל הגוונים. אפילו ביגוד צנוע קל יותר להשיג - תשאלו את אימא שלי, שנאלצה ללמוד לתפור כדי שיהיה לה מה ללבוש בשיא תקופת ה'מיני'. התלונות והיללנות על כך, שלא הצלחנו להעניק הכשר מהודר לכל מנעמי העולם החילוני, לא יזכו אותנו בכבוד אלא בבוז. זו האמונה שלנו, שמתקשה להקריב אפילו קורבנות-של-שרוולון?

יצא לי פעם לראות את הצד הקיצוני של הגישה הזו: חבילה מעוררת בחילה של 'שרימפס' כשרים שעוצבו מדגי טילפיה. וכן, המוצר נמכר היטב בקרב יהודים דתיים ששנתם נדדה בלילה, כי התורה, מה לעשות, אסרה עליהם לאכול פירות ים. באמת כך אנחנו רוצים שהיהדות שלנו תיראה?