אם בלאו הכי מלחמת טרויה לא יורדת עדיין מכותרות העיתונים, בהקשר זה או אחר, בואו נדבר עליה עוד קצת, הפעם על שתי דמויות קשורות בה, מעניינות, נשגבות וטרגיות, שלא זכו לאותה מידה של תהילה, כמו אכיליס או הלני. בכל אתוס הקדום הזה, העובדות ההיסטוריות, האגדות והמיתוסים על הגיבורים האלימים, האלים מאולימפוס והאלים למחצה מעורבבים בפקעת הדוקה, המזכירה, בערבוביה בלתי אפשרית של האמת והבדיה שלה, אפילו את האקטואליה של המזרח התיכון.
קסנדרה מוזכרת ב"איליאדה" כבתו של המלך פריאם, אחותם של פאריס והקטור. מקורות אחרים, המביאים את תולדות נפילתה של טרויה ("איליאדה" מסתיימת עם מותו של הקטור), מספרים, שהייתה היא כוהנת במקדש אתונה. המיתוס העתיק מביא את סיפור חיזורו הלא-מוצלח של האל אפולו אחר קסנדרה. בניסיון לזכות בחסדי הנסיכה הטרויינית, העניק לה אפולו את סגולת הנבואה, אך קסנדרה דחתה את חיזוריו של האל והוא נקם בה את נקמתו: מאז, אמנם כל נבואותיה של קסנדרה היו אמיתיות ומדויקות, איש לא היה מוכן להאמין לה.
קסנדרה חזתה, שפאריס יהיה המניע למלחמה של היוונים נגד טרויה, המלחמה תימשך עשר שנים ובסופה טרויה תחרב. למרות הגשמת נבואתה לכאורה, המשיכו הטרויינים לדחות את נבואותיה גם כאשר סוס עץ אדיר מימדים עמד לפני שערי העיר. האזהרה המפורשת של קסנדרה מפני הסכנה הנשקפת מהסוס לא עשתה עליהם רושם.
סופה של קסנדרה היה מר. היא ביקשה להינצל מהטבח ברחובות טרויה על מזבח האלה אתונה, אך נמצאה על-ידי יווני, נאנסה ונלקחה כשפכה ופילגש בביתו של אגממנון. שם היא חזתה את מותה בידי אישתו של המלך, ולא הייתה לה דרך להינצל.
גם לאוקואון איש טרויה היה כוהן דת, המשמש במקדשו של אל הים פוסיידון (או של אל השמש אפולו, במקורות אחרים) ובעל סגולות נבואה. כשהטרויינים הביעו את רצונם להכניס את סוס העץ אל תוך העיר, הוא ניסה בדברי היגיון בכל כוחו הרטורי להניא אותם מכך. המשורר הרומי וירגיליאוס ביטא את דבריו: "אנשי טרויה, איזה טרוף אחז בכם? האם האמנתם, שהאויב הסתלק? מתנה מבני דנאאן - ואין בה תכסיס?" לאוקואון בפרוש דיבר על היוונים המתחבאים בבטנו של הסוס ועל מנת להוכיח את צדקתו, הוא הטיל בסוס כידון...
וכאן מתרחש האירוע, שהוא בעיניי האירוע המדהים ביותר בכל האתוס הטרוייני: כידונו של לאוקואון מזעזע את הסוס, הזעזוע גורם לנקישת נשקם של היוונים היושבים בתוכו ורעם הנשק נשמע היטב באזני הטרויינים. ברגע זה, כך אומר הסיפור, מתערבים האלים. ככלל, על-פי הספרים הקדומים, חלק גדול ממלחמת טרויה התרחש לאו דווקא על פני האדמה בקרבות פנים אל פנים בין נושאי כידון וחרב אלא גבוה על הר אולימפוס בין אפרודיטי, גרה, אתונה, אפולו ואחרים, הלוקחים צד זה או אחר במלחמה. בעת עמידת הסוס מול שערי טרויה, כבר הכריעו האלים לצד היוונים.
מיתוס טרויה אומר, שלאחר שנשמע רעם נשקם של היוונים, "האלים ערפלו את תבונתם של הטרויינים" ואלה לא היו מסוגלים להסיק את המסקנה המתבקשת ממה שאוזניהם שמעו. לאחר מכן יצאו מן הים נחשי ענק, לפתו את לאוקואון ושני בניו וחנקו אותם למוות. היה זה עבור הטרויינים האישור הסופי. מוחם המעורפל לא קלט את המציאות, קול התבונה נדם, אותות ורמזים של שוכני אולימפוס חרצו את גורלם של העיר ותושביה.
