גל הטרור והאלימות שפוקד בימים האחרונים את ישראל והרשות הפלשתינית בא לידי ביטוי, כצפוי, גם ברשת. כרגיל, הדבר בולט ברשתות החברתיות, ופייסבוק (Facebook) בראשן.
כאילו לא די באדי השנאה שממלאים את האוויר ובקריאות "אללה אכבר" ו"מוות לערבים" ברחובות, ישראלים ופלשתינים פותחים את חרצובות לשונותיהם אלה נגד אלה, והגזענות מרקיעה שחקים. במקרים רבים הם אף "יורים בתוך המשפחה", וממש לא בטעות.
מאז שהרשתות החברתיות נכנסו לחיינו, הפיגועים, המלחמות ושאר האירועים האלימים מהווים כר פורה לצמיחתה של אלימות רבה גם ברשת. רק אתמול (א', 11.10.15)
הורשע פלשתיני תושב מזרח ירושלים כי בקיץ אשתקד פרסם בפייסבוק הודעות ובהן תמיכה בטרור והסתה לאלימות נגד ישראלים. די לגלוש ברשתות החברתיות במהלך כל אחד מהאירועים האלה, או לפחות האלימים יותר שבהם, כדי להבין שגל הטרור שבמרחב הפיזי מיתרגם לגל הסתה ואלימות מילולית במרחב הקיברנטי.
והגולשים לא בוחלים במילים. "איטבח אל יהוד" ו"ערבי טוב הוא ערבי מת" הוותיקות מחווירות ליד מה שרבים מרשים לעצמם להקליד בימים הטרופים הנוכחיים.
בגל הנוכחי, הרשת והעולם הפיזי אף מזינים זה את זה, לפחות בנוגע לצד הפלשתיני: האתרים ודפי הפייסבוק שמקורם בשטחים מלאים בהסתה נגד יהודים, ולא מן הנמנע שהיא מהווה זרז לטרור הפיזי.
הסתה ואיומים - גם כלפי גולשים מהשורה
מה שמטריד את מנוחתי בימים אלה, וצריך להטריד את המנוחה של כולנו, הוא גל השנאה העכור בתוכנו - שמאלנים כלפי ימניים ובעיקר, כך נראה, ההפך. עיון בדפים של ח"כים - מהימין ומהשמאל - מעלה ביטויים כמו "זבלים", "בוגדים" ועוד כאלה שהדף לא סובל, שמופנים כלפי מי שמעז להביע דעה אחרת מהקונצנזוס. ח"כ
זהבה גלאון, למשל, כונתה בשורה של כינויי גנאי, כש"אנטישמית" הוא הרך שבהם.
אלא שלא מדובר רק בח"כים. גולשים מהשורה "חוטפים" קללות, נאצות ואיומים - ובמקרים היותר טובים דיווח על הפרופילים שלהם לפייסבוק, על לא עוול בכפם. כך היה במקרה של הפרופיל של נתנאל אזולאי, שאני נוהג לקרוא ויכול להעיד שהוא ממש לא נוקט בשפה אלימה. הדף שלו נחסם לאחר שדווח עליו פעמים רבות. בסופו של דבר, בפייסבוק הבינו כנראה שאין להם עסק עם אדם אלים, והחזירו אותו לאוויר.
איפה אנשי הציבור ומערכת החינוך?
מטרידה גם העובדה שנבחרי הציבור, אלה שמצופה מהם שירגיעו את הרוחות - שותקים. לא ראינו את ראש הממשלה או שרת התרבות, שיוצאת נגד כל ביטוי שלכאורה מרמז על מצביעי המפלגה שלה, מפרסמים הודעות שקוראות להפסיק את גל ההסתה. נוח להם להביט במתרחש מהצד. האם הם עושים זאת כי זה עוזר להם אלקטורלית?
כאן נכנסת אזלת היד המתמשכת של מערכת החינוך. זו לא מצליחה למנוע מקרי אלימות פיזיים רבים שמתרחשים בין כתלי בתי הספר, מה גם שדרכי הלימוד והגישה שלה לא מותאמות לעידן הדיגיטלי, ושכיתות רבות אינן ממוחשבות.
ובכל זאת, לשם מגיעים הילדים בגילאים בהם מתעצבת אישיותם. שם הם אמורים לקבל את הכלים להמשך החיים. סובלנות, קבלת האחר ואהבת חינם צריכים להיות ביניהם.
לא ברור עד מתי גל האלימות והטרור בעולם הפיזי יימשך. אני מקווה, כמובן, שהוא יסתיים מהר ככל הניתן. אבל אם גל האלימות וה"טרור" ברשת לא ייפסק, בפרט לא זה שבינינו הישראלים לבין עצמנו, הוא עלול לזלוג מהרשתות החברתיות.
ממה מפחד הרצוג 
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
