|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
היבט נוסף על הסכסוך הישראלי-פלשתיני
|
למרות האירועים הקשים אני מאמין ששני העמים יוכלו לחיות בדו-קיום אם יצליחו להתגבר בעיקר על הסוגיות הדתיות והתרבותיות אשר מכשילות אותם נכון לרגע זה
|
|
אירועים קשים [צילום: AP/Majdi Mohammed]
|
|
|
|
|
האירועים הקשים המתרחשים בימים אלו בירושלים ובאזורים אחרים בארץ מראים את הצד היפה של עם ישראל.
למרות שאני מתאר לעצמי שאיש לא רוצה להיקלע לאירוע טרור ולהיות גיבור השעה, נעים לראות שאנשים עוזרים האחד לשני, מתמודדים היטב עם המחבלים, ומשתפים פעולה עם כוחות הביטחון.
אך לעימות זה יש נקודת מבט סוציולוגית - ניתן לראות שבתוך הקבוצה רמת הלכידות גבוהה, והחברים מאוחדים סביב רעיון מסוים. אך כשמדובר באיחוד בין שתי קבוצות שונות, אזי מתגלים הפערים הגדולים בעמדות ובהשקפות.
כך, למשל, לא תראו בכלל את ערביי ישראל מפגינים כנגד ארגוני טרור כגון חמאס, ג'יהאד איסלאמי, התנועות הסלפיות ועוד, שלא לדבר על הפגנה משותפת של יהודים וערבים כנגד ההסתה המופעלת בין-השאר על-ידי הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית.
אני סבור שכדי ששני העמים יחיו יחד בדו-קיום, עליהם להבין זה את זה מצד אחד, אך גם להוקיע את המעשים האחד של השני, ולא להתעלם האחד מהשני.
לכן, אני סבור שהיות ולא כל הערבים מחבלים, לא צריך להחרים את מי שלא מזוהה פוליטית עם האיסלאם הקיצוני, כמו שהייתי מצפה שאזרחים ערבים לא יחרימו בעלי חנויות יהודיים.
אולי זו תפיסה תמימה, אבל צריך לקוות שיום אחד שני העמים יצליחו להתעלות מעל המחלוקות התרבותיות, הדתיות, והפוליטיות ויוכלו לחיות אחד עם השני.
ספק אם זה יקרה בעתיד הקרוב בשל העובדה שלשני הצדדים אין מנהיגים המוכנים לעשות צעדים אמיצים.
|
|
המחבר הוא בלוגר ומאמין בשכנות טובה.
|
|
| תאריך:
|
15/10/2015
|
|
|
עודכן:
|
15/10/2015
|
|
רועי אורן
|
|
היבט נוסף על הסכסוך הישראלי-פלשתיני
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אהרון שחר
|
15/10/15 15:12
|
|
|
טוב שהנהגת המדינה מתחילה לחשוב על אמצעים חדשים במלחמה נגד התוקפנות הערבית והאיסלאמיסטית. טוב שהולך ומתמעט הלהג השמאלני ההזוי על "אופק מדיני" שהיעדרו כאילו מעודד את הטרור. אבל פחות טוב שישראל מתקשה להבין את המנטליות של האויב.
|
|
|
|
|
דממה מרחפת על המדינה, לא רק בירושלים, אלא בכל מחוזותיה. עסקים הושבתו, תיירות צנחה, עסקים קטנים כגדולים נפגעו כלכלית, והחשוב מכל – תחושת ביטחון, איננה עוד. מצב זה אינו יציר כפיו של האל, אלא יציר כפיה של ממשלה שדנה את אזרחיה למוות, למלחמת סכינים, לחוסר ביטחון ובטיחות. ממשלה שמעסיקה את אזרחיה, כחלק ממדיניותה, רק בביטחונם האישי, ובכך מעבירה שנות קדנציה של גבורות – כמי שנלחמה ב-ט-ר-ו-ר שהיא עצמה הולידה, זוהי ממשלה שדינה חוסר אמון!.
|
|
|
|
|
הארץ נסערת מחמת הפיגועים הפוגעים באזרחים תמימים במרכזי ערים שונות. הנושא זוכה לסיקור מרובה בטלוויזיות באמצעי התקשורת האחרים. אנשים נכבדים, כמו כל המפרסמים והמפורסמים, מסבירים לנו, הצופים, כמה קשה למצוא את המפגע הבודד ועד כמה אי-אפשר למנוע את הפיגוע.
|
|
|
|
|
יש המסבירים, כי גל הטרור הנוכחי הוא התקוממות פלשתינית בשל העדר האופק המדיני. אולם לא נראה שזוהי אכן הסיבה, מאחר שיהודים נרצחו בארץ ישראל על-ידי ערבים שנים רבות עוד לפני הקמת הרשות הפלשתינית, תחילת ההתנחלויות ואפילו קום המדינה. יש להבין שזו תמיד הייתה ותמיד תהיה מלחמת דת. לצורך זאת, יש לדעת מה עומד מאחורי האיסלאם.
|
|
|
|
|
לכאורה אין צעד מתבקש יותר בימים אלה שגל טרור מטורף מאשר קריאה לאזרחים ולמילואימניקים לשאת נשק אישי. שר הפנים אפילו חתם על מסמך המקל על האזרחים לקבל רישיון לשאת נשק. גם שר הביטחון יצא בקריאה דומה. ח"כים צמאי פרסום מצטרפים אל המקהלה. ואני מבקש לקבוע, גם אם קוראים נזעמים ושלוחי רסן יקללו או יגדפו, הקריאה לאזרחים לשאת נשק היא הודאה בכשלון הממשלה למלא את חובתה כלפי אזרחי ישראל: שמירת חיי אדם. מעבר לכך, יש בקריאה הזו, במובלע, כדי לנסות ולהרגיע את האזרחים או להסיט את תשומת הלב שלהם מן הכישלון המהדהד.
|
|
|
|
|
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
