בל נלך בדרכם של שמעון ולוי

לחיינו חדרה בימים אלו סכינאות קוטלת חיים ללא הבחנה, פחד מחלק את ירושלים, פחד מעצים שנאה תהומית בין שני העמים שנועדו לחיות כאן. הפחד שמשתולל מעצים בקרב שני העמים דפוסי דמוניזציה פסולה, כשאחד קוטל את זכות הקיום של האחר.

ההתמודדות שלנו במציאות כה קשה אינה מצדיקה מתן הכשר לדרכם הכוחנית של שמעון ולוי. הדרך שכלפיה הפגין יעקב אבינו שאט נפש, שלל וגינה את שמעון ולוי מכל וכל כי "בְּאַפָּם הָרְגוּ אִיש".

לעברה של הוויה לה סגדו שמעון ולוי, המקלה ראש ונותנת התר מוסרי להרג, הצהיר יעקב - "אָרוּר אַפָּם כִּי עַז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשְׁתָה". למרות שיעקב מגנה בחריפות רבה את שמעון ולוי, דרכם הופכת היום לדרך מופת ליותר מדי קהלים בקרב הציבור הישראלי.

דרכם הנלוזה של שמעון ולוי הייתה התרסה והרמת יד על כמיהתו של יעקב אבינו למצוא נתיבים אל לבם של יושבי הארץ הזו. לכן הוא אומר בפסקנות רבה - "עֲכַרְתֶּם אוֹתִי לְהַבְיאִישֵׁנִי בְּיוֹשֵׁב הָאָרֶץ".

עלינו להתייחס בדאגה רבה לנוכח התעצמות הקולות, המרימים על נס את "המופת" של שמעון ולוי. "מופת" המנווט את חיינו לעבר סחרור מדמם.

לצערי, לא הצלחנו להנחיל את הערכים השוללים את דרכם של שמעון ולוי. מצער, שלא הצלחנו להנחיל את העובדה, שאחים תאומים ילדה אותנו הארץ הזו.

גם בימים אלו של סכינאות, שקוטלת חיים ללא הבחנה, אין הצדקה שהדרך המקוללת של שמעון ולוי תוביל את הוויה של חיינו הישר אל חיק שרטון האימה הרווי מלחמות דמים בלתי פוסקות.

מול נחשול של מעשי האימה חייבים שוחרי שלומה של מדינת ישראל, אזרחים יהודים וערבים החיים בה, לשחות נגד הזרם העכור כדי לחלץ את שני העמים משרטון הדמים עליו עלינו.

כדי להיחלץ ממציאות חיים מדממת חייבת לקום הנהגה אמיצה, שתשים קץ למציאות של שליטת עם אחד על עם אחר ביהודה ובשומרון. כל עוד לא נפנים, שעלינו לשים קץ למציאות בה אנחנו שולטים על עם אחר, לא נצליח להיחלץ מהשרטון המדמם, שטובח בלי הרף את חיי שני העמים.

כל עוד לא נפנים, שעלינו לבנות את חיינו הלאומיים בארץ הזו תוך הכרה, שיש כאן עם ילידי עם זכויות לאומיות, אנחנו נמשיך לכפות על עצמנו מציאות חיים מדממת.

אַרְצִי מְנָאֶפֶת שָׁם עַל הֶהָרים
עַל כָּל בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּהָרֵי שׁוֹמְרוֹן,
וּבְהָרֵי יְהוּדָה מוֹעֶלֶת בַּחֶרֶם
כְּעָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶּן זִבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה.(1)

אַרְצִי מְנַאֶפֶת שָׁם עַל הֶהָרִים
עַל הָרֵי יְהוּדָה וְעַל הָרֵי שׁוֹמְרוֹן
אֲבָל אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַשְׁאִירָה לְבַד
מֵאֵימַת צִנַּת זְרָמִים וְשָׁדֶה מִתְעַלֵּף.

אֲנִי מְכַוֵּן לִבִּי לִמְקוֹמוֹת
שֶׁפִּרְחֵי לַיְלָה דּוֹלְקִים
אַחֲרֵי תִּפְרַחַת שׁוֹמֶטֶת חִרְחוּרֵי נַאֲפוּפִים,
שֶׁמּוֹתִירָה אַרְצִי עַל הֶהָרִים.

אֲנִי מְכַוֵּן לִבִּי לִזְמַנִּים
שֶׁקּוֹרְצוּ מֵחֳמָרִים שֶׁאָזְלוּ הַיּוֹם -
זְמַנִּים בַּהֶם הַסְּנֶה בָּעַר
וְלא אַלּוֹן בְּכוּת דָּמַע,
לְיָמִים שֶל יוֹנָה
וַעֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ (2)
וְלא לְרֶשֶף אֵשׁ בִּכְנָפָהּ
לְיָמִים שֶׁל יוֹנַת שָׁלוֹם
וְלא לְיָמִים שֶׁל מִמְטְרֵי עַיִט וְנֵץ.