טעות היא לחשוב שהפלשתינים יפנימו יום אחד שמה שטוב להם זה לחדול מהטרור ולנהל משא-ומתן לשלום. ההיסטוריה מוכיחה שהתפתחויות מכריעות קרו בדרך כלל שלא לטובת המעורבים – אלא בגלל אמונה המונית ברעיון כלשהו.
שלום לא פורץ פתאום. השלום המיתולוגי עם מצרים היה בעצם תהליך ארוך ארוך ולא איזה ניצוץ גאוני של בגין. סאדאת חשב על השלום הזה עוד לפני שפתח במלחמת יום כיפור! גם
מלך ירדן חשב על שלום עוד בימי גולדה ובן גוריון, ונפגש עם מנהיגי ישראל בסתר.
האם הפלשתינים חשבו אי-פעם על שלום? לא! הם רק רוצים שאנחנו נחשוב על שלום ושהם יוכלו להמשיך בדרך להשמיד אותנו ולגרש אותנו מכל שטחי ארץ ישראל!
העולם עדיין לא למד ששלום עם היהודים עושים כמו עם כל עם אחר. כלומר, עם ערבויות והכרה בזכותנו לחיות. העולם עדיין מתייחס ליהודים כאל עם שגורלו להיות נודד לעולם ולא מכיר בזכותנו למדינה משלנו!
משהו בסגנון הפיליטון הבא:
זה הצ'אנס האחרון שנקבל אי-פעם. לא הסכמנו להסתגל לפיצוצים עכשיו באו הפלשתינים ונתנו לנו צ'אנס להסתגל לזה, כשבאו והתחילו לדקור אותנו. עדיף דקירות כי אתם נוכל לחיות, אומנם נמות קצת, אבל לא נורא. אומנם בסופו של דבר, אם אכן נסכים לעשות אתם שלום, זה רק יגביר את הרצון שלהם להמשיך בדקירות, אבל זה כאמור, הרע במיעוטו...
אני פונה אליהם יהודים יקרים בואו נעשה שלום, אנא גלו קצת כושר סבל, כושר עמידות, כושר ספיגה. סך הכול מבקשים מכם להידקר פה ושם. בואו לקראת השלום, תחשבו למשל מה יכול לקרות עם הפצצה האירנית.
כפי שאישה מוכה מוצאת תירוצים למה זה קרה לה, תוכלו תמיד למצוא תירוצים לדקירות הללו. תגידו שזאת תאונה, שנפלתם, שנחבלתם. העיקר שלא תתייחסו לפלשתינים כמחבלים.
בסוף בסוף, כשנצטרך להסתלק מפה, נוכל להתנחם כשבסך הכול אין לנו על מה להצטער, שכן סך הכול נוותר רק על סבל וסכנות שאורבות פה כל הזמן.
אז תנו צ'אנס לשלום – שירו שיר חדש לשלום – שיר לכת – לכו מפה!
כמו שאפרים קישון כבר ניבא, תיווכחו שברגע שנפסיד, שכבר לא נחשוב על דרכים איך לנצח, אלא נוותר – נזכה סוף-סוף גם באהדת עולם.
עשו לכם עשר כללים פשוטים בדרך אל השלום:
תנו צ'אנס לשלום
תנו להמון הזועם לבטא את עצמו
אל תגידו דקרו אותי, אמרו נחבלתי
אל תצעקו מחבל – צעקו חבר!
ערבי טוב הוא לא ערבי מת – הוא שאהיד!
לשמאל פנה – אחורה צעד!
כל ישראל חברים של הפלשתינים
אם תמשיכו להילחם לא תגיעו למנוחה ולנחלה (לחלקת קבר יפה).
שלום עושים עם האויבים – הפגינו אדישות לגורל מי שאתם אוהבים.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
