חודש בתוך אינתיפאדת הסכינים והשמאל כבר הספיק להחליף את המנטרה, או איך שתקראו לסיסמאות הלעוסות היטב שעל פיהן הוא חי. כעת, פסוקו של יום הוא 'הלנצח תאכל חרב?', כלומר סכין? עם מסקנת הנסיגה המתבקשת. מה התחדש בעצם? הלא גם בתקופת השקט הממושכת שבה לא היו סכינים הם חתרו לאותה התוצאה, ורק הסיסמה התחלפה. לתקופות של רגיעה משמש להם דיסק ה"מדינה דו-לאומית", שלפיו הערבי השקט, הערבי של הדו-קיום, דווקא הוא יביא עלינו את הכליה: בשקט וללא חרב הוא יהפוך לרוב, והלכה לה מדינת היהודים.
לכן, לא חשובות העובדות, המסר התבוסני הוא תמיד אחד. נותר רק לשאול, מדוע תופס הקמפיין השמאלני תאוצה כזו דווקא עכשיו?
לפתע, הפציע הרמטכ"ל לשעבר גנץ עם המסר הראשון שלו לאומה: כוח לא יועיל. מה כן? מו"מ מדיני! ככה הם מתנסחים עכשיו. את השם המפורש "שלום" הם עדיין מתביישים לבטא. ולפתע כיכבה בתקשורת דמות חדשה - תא"ל גיא גולדשטיין, סגן מתאם הפעולות בשטחים, קצין במדים, ובפיו אותו פזמון: "מו"מ מדיני"! וגם את הפרופסור
ארנון סופר הורידו מן ה"בוידעם" להחיות את "השד הדמוגראפי" עם המסקנה - לברוח! והשדרים ומגישי התוכניות, שזמן מה נזהרו מלחשוף את הטייתם השמאלנית, התגייסו ושבו להצטרף למקהלת ה-"מו"מ המדיני".
ייתכן שהם יודעים משהו שהציבור אינו יודע ואיזו יוזמה בינלאומית הרסנית מתבשלת, ויכול להיות שהם פשוט רוכבים על הגל החדש של הרצון העממי להיפטר מן הערבים על סכיניהם ומנצלים אותו כדי לזרוק אחריהם, על הדרך, גם את ארץ ישראל.
התחייבות בכתב
בשיחה קודמת התעכבתי על התופעה הממארת, שבסוף כל מתקפה רצחנית ערבית, למרות שתמיד אנחנו מנצחים, אנו משאירים בידם משהו משלנו כדי שיוכלו לומר 'ניצחנו', ובכך מקשים את ליבם להכין לנו עוד סיבוב דמים.
אם כך תסתיים גם 'אינתיפאדת הסכינים', הכל יודעים שהמכה שתנחת תיפול על מפעל ההתנחלות. גם קרי וגם מחמוד עבאס, שליט רמאללה, מעמידים בראש כל דרישותיהם ומאווייהם מטרה נחשקת אחת: הקפאה גמורה של ההתנחלות כצעד לקראת חיסולה הגמור. לפי השמועה, עבאס דרש התחייבות בכתב של נתניהו ברוח זו כתנאי לכך שיואיל להצטרף למו"מ ולא נענה, אבל ההקפאה הובטחה לו בעל פה. על הדברים האלה באה הכחשה מטעם משרד ראש הממשלה, אולם מידת אמיתותה תיבחן רק בשטח, ובזמן הקרוב.
על הרקע הזה יש לקרוא ולהבין את פנייתו הפומבית של הרב זלמן מלמד אל
הבית היהודי, ואישית אל השרים בנט ואריאל. במלים פשוטות וישירות אומר להם הרב, שהתירוץ של הקפאת ההתיישבות לצורך המאבק בגרעין האירני עבר מן העולם לאחר שההסכם נחתם, ומעתה (אני מצטט) "אי-אפשר להיות שותפים בממשלה שמקפיאה את ההתיישבות, יש בזה כעין הכרזה שאין לנו זכויות בירושלים השלמה ובמרחבי מולדתנו ביהודה ושומרון". הרב דורש (ציטוט) "להתנות ההשתתפות בממשלה בביטול ההקפאה ובחקיקת חוק ההסדרה".
האמת המרה היא, שנתניהו הפך את ההקפאה לנורמה וכל אישור תוכנית בינוי חדשה, כל מכרז ממשלתי חדש, יתפרשו כהקצנה ישראלית, כפגיעה בשלום ויהפכו לתקרית בינלאומית.
אחריות קולקטיבית
כעת מסתמא נתניהו זורק לשדולת א'י בכנסת את השאלה: ע כ ש י ו אתם רוצים שאתן רישיונות בנייה? לפני הפגישה עם אובמה? הרי יאמר שירקתי לו בפנים! ואחרי שובו מוושינגטון הוא ישאל בתמיהה עוד יותר גדולה: ע כ ש י ו ? אחרי שהבטיח לישראל כלי נשק שלא חלמנו עליהם והבטחתי לו שלא לעשות 'פרובוקציות'? וגם כשלא תהיינה פגישות עם אובמה, תמיד תהיה מועצת הביטחון: עכשיו? כשצרפת הגישה הצעת החלטה למועצת הביטחון לשוב לגבולות 67'? בגלל עוד כמה בתים בירושלים ילך לנו הווטו האמריקני? וכך הלאה, עד אינסוף: עכשיו לא ועכשיו לא, ובסופו של דבר אף פעם לא!
כי זו המציאות המדינית: במדיניות ההקפאה שלו הפך נתניהו את ההתנחלות בא"י לסטייה מן הנורמה, לפרובוקציה בינלאומית. והעובדה שחברי הליכוד, רובם נאמני א"י בלב ובנפש, מקבלים את הדין הזה וחמור מזה: שהבית היהודי, אשר הנאמנות לא"י היא תכלית קיומו, ממשיך לשאת באחריות קולקטיבית להקפאה - העובדה הזאת, היא גופה, משמשת לכל הגורמים העוינים בארץ ובעולם קרניים לנגח את נתניהו, לאמור: אין עליך לחץ של ממש, ממשלתך אינה בסכנה, ולכן אתה חזק מספיק לעשות בירושלים וביו'ש את מה ששרון עשה בעזה ובצפון השומרון!
הרב מלמד כתב עוד: "האיומים שהממשלה תיפול או תשתנה, אין בהם כדי להרתיע ולמנוע מלעמוד על התביעה הבסיסית הזאת... צריך לקחת סיכונים מחושבים".
על כך אוסיף, שהולכת ומתהווה קונסטלציה פוליטית מסוכנת חדשה. תחילה, הייתה ההסכמה הבינלאומית בעניין הגרעין האירני. עכשיו מבשלות אמריקה ורוסיה ביחד עם אירן תכתיב בינלאומי שיקבע את גורלה של סוריה. מכאן יחסר רק צעד אחד לניסיון בינלאומי שלישי, לכפות עלינו מדינה פלשתינית על חורבות ההתנחלות היהודית.
המשך הקפאת הבנייה מצידה של ישראל מזמין התערבות זרה כזאת, כדי לתת לנו את הדחיפה האחרונה. חידוש הבנייה בירושלים וביהודה ושומרון יפעל בכיוון ההפוך, הוא ישדר את נחישותנו להמשיך ולהחזיק בא"י.
מפלגה אידיאולוגית כמו הבית היהודי לא תשרוד חוסר מעש לעת כזאת והגיעה השעה שתשאל את עצמה: "אם לא עכשיו, אימתי?"
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
