"במקום בו שורפים ספרים, שם ישרפו בני אדם" - הזהיר היינריך היינה. הנאצים הוכיחו את צדקת דבריו. בפרפראזה עליהם ניתן לומר: "במקום בו מסמנים מוצרים, שם יסמנו בני אדם". כי גם את זה הנאצים הוכיחו.
אחת הפעולות הראשונות של המשטר הנאצי, חודשיים בלבד לאחר שאדולף היטלר עלה לשלטון, הייתה
יום החרם על עסקים יהודיים ב-1 באפריל 1933. הגרמנים נקראו שלא לקנות אצל יהודים, וליתר ביטחון עסקים יהודיים סומנו במגן דוד ומשמרות של נאצים במדים (ולעיתים חמושים) הועמדו מחוצה להם. החרם הזה נמשך רק יום אחד, כי באותה עת חששו הנאצים מהתגובות בעולם, אבל ההמשך ידוע. בכל מקום אליו הגיעה החיה הנאצית, הפעולה הראשונה שלה הייתה לסלק את היהודים מחיי הכלכלה.
זה בדיוק מה שעושה כעת
האיחוד האירופי. הוא לא מסמן בני אדם, הוא לא אומר לא לקנות; הוא רק מסמן מוצרים לפי קנה מידה אחד ויחיד: הם יוצרו בידי יהודים מעבר לקו הירוק. לא ראיתי שמסמנים מוצרים מהחלק הקפריסאי הכבוש בידי טורקיה, לא ראיתי שמסמנים מוצרים מחלקי אוקראינה שנכבשו בידי רוסיה. הסימון היה ונשאר תקף רק לגבי יהודים.
התוצאה הישירה של חרם כזה, אם יצליח, תהיה פגיעה ב...פלשתינים. הרי את המפעלים, אם לא תהיה ברירה, אפשר להעביר מברקן לשוהם ומעטרות לתלפיות. אבל אלפי הפועלים הפלשתינים המועסקים בהם, ומשתכרים פי כמה מאשר עובדי מדינה ברשות הפלשתינית המושחתת, יתקשו מאוד לקבל היתרי כניסה לשטח ישראל. האירופים כנראה מוכנים להוציא לפלשתינים עין כדי להוציא לישראל שתיים; הבעיה היא, שכאן המצב הוא הפוך, והפלשתינים ייפגעו הרבה יותר.
הכל מתחיל בעלילה לפיה ההתנחלויות הן מכשול לשלום. לא "חוסר החוקיות" שלהן מפריע לאיחוד האירופי, שכאמור מתעלם מחוסר חוקיות של אותם מעשים כאשר הם מבוצעים בידי מדינות אחרות. לטענת האירופים, העובדה שיהודים מתגוררים ביישובים מסוימים, מונעת מהם להגיע להסכם שלום עם שכניהם. זו אותה עלילה, שבכסותה דורשים מישראל להפסיק לבנות בבית אל ובקרית ארבע - וגם בגילה ובפסגת זאב. זו אותה עלילה, המתעלמת לחלוטין מכך שיהודים שישבו דורות בחברון נרצחו בידי שכניהם, ושמדינות ערב קמו להשמיד את ישראל כאשר זו השתרעה פחות או יותר בין תל אביב לחיפה. זו אותה עלילה הנותנת הכשר לתפישה פלשתינית אנטישמית, לפיה פלשתינים יכולים לגור בישראל - אבל יהודים לא יכולים לגור בפלשתין.
ישראל, במחדלי ההסברה שלה, מסייעת מאוד להנציח את העלילה ואת השלכותיה. משום מה, אנחנו לא מספרים לעולם את האמת על מה שמתרחש כאן במאה השנים האחרונות. משום מה, אנחנו לא מציגים את התמונות של הרוגי תרפ"ט ושל טורי השריון המצרי המתקרבים לאשדוד בתש"ח. משום מה, אנחנו לא מזכירים מי קיבל את החלטת החלוקה ומי דחה אותה. משום מה, אנחנו לא מזכירים שמלחמת ששת הימים הייתה מלחמת מגן.
אמרתי ואני חוזר ואומר: המחדלים הללו אינם גזירת גורל. כל מה שצריך הוא לקחת משרד פרסום בינלאומי טוב, לתת לו כמה עשרות מיליוני דולרים ולהגיד לו: תעשה את מה שאתה יודע לעשות. זה הכל. היום, כאשר הטלאי הצהוב חוזר, זה חשוב יותר מאשר אי-פעם. בלי זה, אל תתפלאו אם האנטישמיות האירופית תלך ותגבר, ואם בסוף גם יסמנו יהודים.
