עם פטירתו של אדם עובר עזבונו ליורשיו. כל רכושו וכספיו של המנוח מתחלקים לפי הוראות צוואה שהשאיר, ובהעדר צוואה - לפי הקבוע בחוק. אך לעיתים הנפטר מותיר אחריו גם חובות. האם היורשים אחראים לפירעונם?

קודם כל חשוב להפריד, כפי שעושה זאת החוק, בין נכסיהם וכספם האישי של היורשים לבין נכסים וחובות של העיזבון. יורשים מעצם מעמדם זה אינם חייבים לכסות את חובות המוריש מכספם האישי, והנושים לא יכולים לרדת לנכסיהם האישיים לשם גביית החוב.

חוק הירושה מבחין, לגבי האחריות לפירעון חובות המוריש, בין שני מצבים. הראשון הוא לפני חלוקת העיזבון: היורשים שעדיין לא קיבלו דבר אינם אחראים לחובות שצבר הנפטר, וכל שעליהם לעשות הוא לכסות את החובות מתוך נכסי העיזבון.

המצב השני הוא כאשר נושה מופיע לאחר שהעיזבון כבר חולק, ודורש את הכספים שהמת היה חייב לו. בשלב זה עולה השאלה אם היורשים קיבלו לרשותם את חלקם בעיזבון לאחר שהיה פרסום שהזמין את הנושים שיפרטו את תביעותיהם, או שהעיזבון חולק ללא הזמנת הנושים להציג את דרישותיהם.

ככל שלפתע יופיע נושה בדרישות, והיורש יוכיח שהנושים זומנו, אפשר שיהיה בכך כדי לפטור את היורש מתשלום חוב כלפי נושה שלא דרש את חובו בזמן, למרות הפרסום. כלומר: היורש יישאר עם מלוא הכספים והנכסים שקיבל בירושה, והנושה ייוותר בידיים ריקות.

מה קובע הדין לגבי אחריות היורשים כאשר לא הוזמנו הנושים? כאן יש לבדוק אם היורש ידע על חובותיו של המוריש. בהתאם לתשובה לשאלה זו ייקבעו גבולות אחריותו: אם יתברר שהיורש לא ידע על החובות, הנושה יכול לתבוע ממנו את החוב, אך לא יותר משווי החלק שקיבל לרשותו. אך אם יוכח שהיורש ידע על החוב והחריש, הנושה יוכל לתבוע ממנו לשלם את החוב עד גובה כל העיזבון (ולא רק בשיעור החלק שקיבל).

מדובר בסנקציה קשה. קחו למשל מקרה שבו שלושה אחים יורשים את אביהם, בחלקים שווים - כל אחד מקבל שליש מרכוש האב. המנוח משאיר אחריו חוב, אך ילדיו היורשים לא מודיעים לנושה על מות אביהם. אם הנושה יוכיח שאחד הילדים ידע על החוב ולמרות זאת לא הודיע לו שאביו מת, הוא יוכל לתבוע את הבן בשיעור כל שווי העיזבון על-אף שהלה קיבל לידו רק שליש ממנו. הוא הדין כאשר יורש פועל בדרכים פסולות אחרות ומעלים מנכסי העיזבון כדי למנוע סילוקם של חובות, או שמעלים קיומו של חוב או מכשיל את סילוקו.