לא זו הדרך

בהומורסקה שפרסם אפרים קישון לפני כמה עשורים, הוא מתלבט, בדרכו ההיתולית, כיצד ניתן להגדיל את האוכלוסייה היהודית בארץ. הוא סוקר את התהליך המייגע של הבאת עולים, קשיי הקליטה, שפה, מציאת פרנסה וכדומה או אז הוא מגיע למסקנה שכדאי לעודד את הילודה.

יהיה זה זול יותר לתמוך במשפחות ולהבטיח עוד חדר עם כל ילד נוסף. לבסוף הוא אומר, התמריצים לא יעזרו. קיים חשש שכשהמטרה תושג יבטל האוצר את התמריצים ואנו נשאר עם הילדים בלי יכולת להחזירם. בקיצור העם לא טמבל.

בימים אלה אנו למדים שנבואת קישון התגשמה. הניסיון להקטין את הטבות המס לאותם שהתפתו לעקור לערים בהן מס ההכנסה נמוך יותר, יכול היה להצטייר כמודרניזציה של מערכון קישוני משובב נפש אילו לא היה אמיתי.

ראש הממשלה שהבין את האבסורד, מעכב את ההחלטה. הפתרון צריך להיות בכיוון של הורדה הדרגתית לאלה שכבר נהנים מההטבה, כך שהם יישרו קו עם ההטבה החדשה בעוד 10-5 שנים. לגבי תושבים חדשים תחול ההטבה החדשה.

כל ניסיון לבטל הטבה במחי יד נועד לכשלון. הדבר יפה לנושא המע"מ באילת או מע"מ על פירות וירקות. אם היו מטילים עליהם מס הדרגתי שמתחיל ב-1% ועולה כל שנה באחוז אחד, אזי מהיום שניסו להטיל את המע"מ ולא הצליחו, המע"מ היה מגיע ל-17%. כל זמן שימשיכו לדרוש החלה של המע"מ בבת אחת, תושבי אילת יכולים להירגע. 17% מס יכול לגרום למרי ולא יוטל.

לפני שנים רבות מנכ"ל האוצר דאז, יעקב ארנון, התווכח עם משרד הביטחון שלא היה מוכן לשמוע בדיונים על עלויות את המילה ריבית - כיצד אפשר בכלל להעלות את נושא הריבית כאשר דנים בביטחון הקדוש? לבסוף הוחלט על ריבית נמוכה משמעותית מהריבית ששררה אז. כאשר שאלו אותו הכלכלנים כיצד הסכים לריבית הכה נמוכה, הוא ענה שחשוב להכניס את העיקרון, את ההתאמות נעשה בשנים הבאות.