דברים שאמר ד"ר חורחה גרסיה גרנדוס כמעט לפני שבעים שנה, אינם מפתיעים את מי שרואה ומבין את המציאות כמות שהיא, שה"ערבים הם אותם ערבים", ושוחרי השלום למיניהם אותם הוזים.
בגיליון של
עיתון הארץ מיום 30.11.47, יום לאחר כ"ט בנובמבר, הופיעה המפה הסופית של הגבולות כפי שהוחלט עליהם באו"ם. גרנדוס היה נציג גואטמלה שהשתתפה בכל המוסדות שטיפלו בבעיית ארץ -ישראל, בוועדת החקיקה ובוועדת המשנה הראשונה, שהמליצו על תוכנית החלוקה.
ואלה דבריו: "במשך ימים ושבועות בקשנו דרכים להסכם בין יהודים לערבים, אף לא נרתענו למראה העמדה האויבת של הערבים וצרות עינם, פעם בפעם בקשנו אצל הערבים פתח להסכם, אבל מצאנו רק שנאה אין קץ. לפני קומץ העיתונאים היהודים נעל כל מוסד ערבי את שעריו בעת סיורי ועדת החקירה, כי נוכחות יהודי אחד הייתה מסעירה את המנהיגים הערבים. את היהודים מרחיקים ממקומותיהם הקדושים, הם אינם יכולים לעלות על קבר אברהם אביהם, אינם יכולים לבוא למקום מקדשם, כיוון שעכשיו עומד שם מסגד. את השנאה הזאת מלבה ומכוון הוועד הערבי העליון. מצד הממשלה הערבית יהיו רק שנאה, דיכוי ומוות הצפויים ליהודים"...כמו נכתבו המילים אך היום. אותה שנאה, אותה הסתה מהמנהיגות הערבית, אותו מוות שמשתולל ברחובות.
ד"ר גרנדוס ארגן בזמן ההצבעה את שאר שגרירי אמריקה הלטינית לגוש משמעותי של קולות בעד תוכנית החלוקה שבלעדיו לא הייתה עוברת. הוא היה השגריר הראשון של גואטמלה בארץ ישראל.
הייתכן שנוכרי, שאיננו בן הארץ הזאת, איננו יהודי, מסוגל להבין את המצב טוב יותר מאשר אנשים שחיים את הטרור על בסיס יומיומי, ועיניהם טחו מלראות? מסתבר שכן.
עובדה שמערימים קשיים בכל דבר, עובדה שאת האמת לא מוכנים לקבל, מעדיפים לשמוע שהארץ איננה שייכת ליהודים. מדוע לא לקבל את דוח השופט
אדמונד לוי, שהפריך זיוף היסטורי שהיה אמור להסתיר את מגילת הזכויות הקדומה ביותר שהייתה לעם כלשהו על ארצו, בקבעו: "כיבוש ביו"ש היה רק על-ידי ירדן". וממי? "מבעל הזכות החזקה שנעדר מהשטח, ועתה שב אליו" - העם היהודי. הדוח גם מסכם שה"שלטונות "שמו לעצמם מטרה למנוע מההתיישבות ביהודה ושומרון להרחיב את גבולה".
כאשר התפרסם הדוח ארע זעזוע קשה במחנה השלום. הם המשיכו לפנות לבתי המשפט, ליועץ המשפטי, כמו לא היו דברים, כמו לא ישבה ועדה זו על המדוכה וקבעה את אשר קבעה.
בדוח נמנים מצפים רבים בגליל שקמו ללא תוכניות מתאר, בעצם כפי שקמו כל ההתישבויות בארץ, אבל ביהודה ושומרון הכל נעצר. כאשר הוגשו תוכניות, תמיד הדרג המדיני לא קידם אותן.
והוועדה מקשה: "הואיל והאשם לאי החוקיות רובץ לפתחה של הממשלה, כיצד היא יכולה לטעון בנקיון כפיים כי המתיישבים פעלו שלא כדין ולהגיב בהריסת מה שנבנה בלא היתר?". בכל מקום קונים ומוכרים נדל"ן ורק היהודים ביהודה ושומרון תלויים ב"היתר עסקה" ?חוק אחד לכל האזרחים, חוק אחר למתיישבים? כאשר עותר ערבי מבקש לסלק ישראלי מקרקע הוא פונה לבג"ץ, אך הוועדה קבעה כי "לבג"ץ אין הכלים לבירורן של 'שאלות שבעובדה', הוא נסמך על הצהרת המדינה בלבד, ולא ניתן להסתפק בכך, ומלבד זאת קובעת הוועדה שבישובים שהוקמו ע"פ צווים ביטחוניים,ובקשו להמשיך ולבנות ולהתפתח, ניתקלו בסירוב של "שכלול הצו"? זה איננו מקובל אומרת הוועדה ו"אין מניעה לאשר בנייה נוספת".
אז מה קורה כאן? כבר מיהרו לספר בתקשורת על סירוב פקודה שתבוא מפי רבנים, וכבר השמצות ודברי בלע, אם יסרבו להריסת בית הכנסת בגבעת זאב, אבל, רגע, מה עם הדוח שנכתב בדיוק עבור מקרים שכאלה?
עד כמה זקוקים אנו לעוד גרנדוסים כאלה שמבינים את מה שלא מבינים אצלנו.
כאשר כתב זאב ז'בוטינסקי את קיר הברזל ידע שעם הערבים יש רק מדיניות אחת והיא ה"כוח". גם בן-גוריון אימץ זאת. בשנות החמישים התנהל ויכוח בין בן-גוריון לשרת. בן-גוריון טען שהערבים מבינים רק כוח ורק כוח ישכנע אותם לקבל את נוכחותנו פה, רק ההכרה שהם לא מסוגלים לנצח.
את מקום שדה הקרב הקונבנציונלי תפסה היום לוחמת גרילה, טרור, ולוחמה דיפלומטית. הערבים מצפים ליום שבו המדינה היהודית תיחלש די הצורך בשל סכסוך פנימי, ריקבון ומאמצים ערביים. הם מאמינים כי יום זה יגיע במהרה על-ידי התמעטות הסיוע האמריקני. מזכיר המדינה לשעבר קיסינג'ד סיפר כי מנהיג ערבי אמר לו "אתם האמריקניים בגדתם בוויטנאם, ואנו הערבים, נמתין עד שישראל תימאס עליכם".
לערבים יש סבלנות. הם מחכים להיחלשות המדינה היהודית. בינתיים הם בונים את כוחם ומגבירים את התעצמותם להשמדה המונית ומערכי טילים. הם עושים זאת באמצעות מכירות מצד
האיחוד האירופי, סין,
קוריאה הצפונית, רוסיה וארצות הברית. עסקות נשק כאלה עלולות לכרסם ביתרון האיכותי של ישראל. אם נשוב לדוח אדמונד לוי נמצא של-50 שמורות טבע ול-80 פארקים יש תוכניות מתאר. בפועל הוכרזו רק כ-20 מדוע? כי
הסכם אוסלו אינו מתיר זאת. ובמקום לקבל שמורות אנחנו מקבלים הזרמת מי שופכין, ופיזור רעלים.
היכן ששמים את האצבע הכול אינו מתנהל כמו שצריך. אפילו השם של הפלשתינים שהודבק להם, מעורר גיחוך. הערבים תמיד היו ערבים, אבל משרדי פרסום בריטים הפכו את הערבים מגוליית לדוד, והפיצו את הוירוס שהשמאל הפך לנשא שלו. באנציקלופדיה בריטניקה כתוב: "פלשתין...שנתבעה בברית הישנה כמורשת העברים לפני גלותם..." למה קראו הבריטים לארץ פלשתיין ? כדי להשפיל את היהודים, כי מורשת של עם נקבעת מהמקום שממנו הוא בא ואליו הוא שייך. הרומאים רצו גם להשכיח מהיהודים את ארצם וקראו לה פלשתין כדי למחוק את התביעה לארץ ציון וירושלים.
ג'ון חאזם פרופסור ערבי שייצג את הערבים בפני ועדת החקירה של האו"ם, אמר בעדותו בשנת 1947: "לפני 1917, כאשר בלפור הצהיר את הצהרתו, לא הייתה מעולם שום שאלה פלשתינית ולא היה מדובר על מדינה פלשתינית". וזוהיר מוחסיין ראש ארגון הטרור צא'אקה וחבר הוועד הפועל של אש"ף אמר בעיתון הולנדי "טרוב" ב-1977 "רק למטרות טקטיות אנחנו מקפידים להדגיש את זהותנו הפלשתינית, כי האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלשתינית נפרדת, כדי להעמיד אותה מול הציונות" ."רק למטרות טקטיות" רק כמכשיר של הערבים נגד ישראל"...
כל ראשי ממשלת ישראל לדורותיהם קבעו בריש גלי, בשם ובמלכות כי הקמת מדינה פלשתינית ממערב לירדן מהווה איום-קיומי לישראל. זוהי תוכנית השלבים הפלשתינית בחליפה אירופית: קודם מדינה בגבולות זמניים, אחר כך נסיגה לגבולות 67, משא-ומתן להחזרת פליטי 48 חלוקת ירושלים, ועקירת ישובים יהודים.
פעמים רבות בדרך מדיניותה טענה מדינת ישראל את האקדח, והניחה אותו על השולחן, והתלבטה, מה עושים עכשיו?
מה טוב היה אם היינו זוכים לעוד גרנדוסים שיפקחו את העיניים הסומות, שיאירו את צדקת הדרך, את תעלולי האויב, שלא יחששו אצלנו לומר בריש גלי: עם ישראל - אם חפץ חיים הוא - יתעשת על עצמו, ויזקוף קומה ולא יבנה לערבים את המדינה שמאיימת לבלוע אותנו.
