את פריז היכה ברק הטרור האיסלאמי וראש הממשלה שואל בצדק, מדוע העולם מתייחס לטרור הזה (ולכל טרור אחר בעולם) אחרת מאשר לטרור הפוגע בישראל? תשובה ניתן למצוא כבר במאמר חז"ל על אברהם "העברי", שכל העולם מעבר אחד - והוא מן העבר השני, ושם מתחילה אכן האנטישמיות. לי מציקה שאלה אחרת: מדוע אצל אנשים מבנינו, יהודים כמונו, דין אחד לטרור בכל העולם ודין אחר לטרור המשתולל כאן? עובדה: מנגינת הרקע שהשמאל מספק לאינתיפאדת הילדים והסכינים היא "הייאוש". מדוע תלמיד בית ספר תופס סכין ורץ לרחוב לדקור ילד יהודי בן 13, זקנה בת 80, חיילים? מפני שהוא "מיואש"! ומה מייאש אותו? העדר "אופק מדיני" והמשך 'הכיבוש', ולכן אנחנו צריכים לייסר את עצמנו. אנחנו המותקפים - הנרגמים, הנדקרים והירויים, תמיד תמיד הננו גם האשמים. וכל כך עסוק השמאל בהכאה על החטאים שלנו, שחטאם, עוונם ופשעם של הרוצחים נשכח אי-שם בצדי הדרך.
וכאן נשאלת השאלה, האם גם בפריז שואלים שאלות כאלה? האם גם שם הם מאשימים קודם כל - את עצמם? ייאוש, למשל, אולי יש גם שם בקרב המוסלמים, שהסביבה הצרפתית אינה פותחת בפניהם מספיק את הדלתות? והאופק שהיא נותנת להם אולי צר מדי? "כיבוש"? אולי לא נתנו מספיק כבוד לדתם? עקבתי אחרי נאומיהם של נשיא צרפת וראש ממשלתה. הם דיברו על הכרזת מלחמה ועל ניצחון והולנד הבטיח שהצרפתים יהיו "חסרי רחמים". לא נאמרה אף מילה של האשמה עצמית, לא הייתה כל הכאה על חטא.
אם כך, הבה נראה את הסיקור הישראלי של 'אינתיפאדת פריז', האם הפרשנים שלנו, שרובם ככולם מן השמאל, ייסרו גם את הצרפתים על מה שקרה להם בנוסח "על חטא שחטאתם", כפי שהיו עושים לעצמם אלו זה קרה כאן? לא מיניה ולא מקצתיה. הרקע הסוציאלי מוזכר לפעמים, אולם אין זכר למה שהם עושים לנו כאן - אין זכר ללחץ הפוליטי, התקשורתי והפסיכולוגי לתת לאויב המרצח את מבוקשו: לא נקם, לא עונש ואפילו לא קידום היעדים והאינטרסים שלנו, רק פרס לתוקפן.
לכן מתבקשת כלפי פ נ י ם השאלה שהציג נתניהו כלפי חוץ: מה יש לה לנפש היהודית שהיא מגיבה בהאשמה עצמית על פשעים של אחרים שהיא קורבן להם? פילוסוף יהודי-גרמני, תיאודור לסינג, הקדיש לנושא הזה ספר שכותרתו מדברת בעד עצמה: "השנאה העצמית היהודית". לסינג התנצר, אחר כך חזר ליהדות והפך לציוני נלהב, בהאמינו ששובם של היהודים לחיים עצמאיים בארצם ירפא אותם ממחלת השנאה העצמית. מותו בטרם עת (הוא נרצח ע"י הנאצים מיד אחרי עלותם לשלטון) חסך ממנו את מפח הנפש לראות את התסמונת הארורה הזאת אוכלת אותנו בכל פה - גם כאן.
וכל זאת, כאשר מצבנו הלאומי והבינלאומי טוב ממה שהיה אי-פעם. אף פעם לא עמדה כלכלתנו על רגלים כה איתנות ולא היווה הסיוע האמריקני חלק כה קטן מן התוצר שלנו. אנחנו מגדולי יצואני הנשק בעולם, ודווקא המתוחכם ביותר. לא חלמנו שנצליח לייצר בעצמנו כל כך הרבה מים, עד שנוכל להזרים מהם גם לאויבינו. ומי חלם שנהפוך להיות יצואני אנרגיה ושנהיה חברים במועדון האקסקלוסיבי של מפעילי לווינים בחלל ו-(לפי מקורות זרים) בעליו של נשק אטומי? ומי היה מאמין ששיעור הילודה אצלנו יתהפך ויעלה על הפריון ברוב ארצות ערב?
בזירה הבינלאומית חלפו ימי המצור של מדינת הקו הירוק: שלושה משותפי הסחר הכי גדולים שלנו היום הם הודו, סין ויפן, שהיו סגורים בפנינו באותם הימים. "מסך הברזל" איננו עוד ורוסיה היא ידידה. והעיקר, מה שפעם היה עולם ערבי מאוחד ומלוכד במלחמה נגדנו - התנפץ לאלפי רסיסים.
עירק התפוררה, חוץ ממדינת הכורדים שהיא ידידה שלנו. סוריה איננה עוד, ואלינו פנו הדרוזים שנבטיח את קיומם. מצרים חצויה בין שלטון הקצינים והאחים המוסלמים ומתקשה להתמודד עם הטרור. סעודיה, המפרציות וירדן מתקשות להתמודד עם האיום הכפול של אירן השיעית ודאעש הסונית. האם נותרה למערב מדינה אחת במזרח התיכון, יציבה מספיק להשעין עליה מערכת הגנה אזורית? כן, אחת בלבד, וזו ישראל. רוסיה נאלצת לקיים בעצמה בסיסי ים ואוויר בסוריה כדי לשמר את המאחז שלה באזור. המערב לעומת זאת, שלשלוח את בניו להילחם כאן אינו מוכן, נהנה מן הלוקסוס שישראל עושה זאת בשבילו.
הגיעו אפוא זמנים, שהעולם החופשי נזקק בכל תחום ביטחוני אפשרי לשירותים שלנו כאן, ואין תחליף לנו, ופלא על כל פלא: זה כולל אויבים וותיקים כמו סעודיה!
וזה מחזיר אותנו אל הנפש היהודית: במצב אידיאלי כזה, מי צריך לשלם למי ומי צריך לקבל תמורה ממי? כשמן השמים מיטיבים עמנו והנם זקוקים לנו, למי מגיע - לנו או להם? וגם כאן התגובה שלנו היא פאטולוגית: עכשיו, אומר השמאל, עכשיו ששכנים ערבים מוכנים לדבר אתנו (מעניין, למה...) חייבים להתנפל על המציאה ו...לתת להם את ירושלים! לא עלה אף על קצה דעתם לעשות בדיוק את ההפך: לדרוש מ ה ם להניח לבלוף הפלשתיני ולקבל אותנו בגבולותינו הנוכחים.
גם '
הבית היהודי' לא השכיל לנצל את הקונסטלציה החד-פעמית הנוכחית, כדי לאלץ את נתניהו לנצל הזדמנות שאולי לא תשוב - לספח את אזור C ולבנות עוד ועוד, עד שאחיזתנו בבקעה ובהר תבטיח את עתידנו בארץ באופן בלתי הפיך.
חבל, שהם נותנים לתקציב לעבור מבלי שהשיגו כלום.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
