אינספור מילים ומאות אלפי שעות הושקעו כבר במאבק על "מתוה הגז" ולדעתי רובן החטיאו את המטרה משום שעסקו במלחמה של אתמול במקום לנהל את המלחמה של מחר.
המלחמה של אתמול, היא מלחמה אידיאולוגית שעוסקת בשאלות מובנות מאליהן, אך בלתי-רלוונטיות לעתיד, כגון: למי שייך הגז, מהם תחומי הסמכות והריבונות של המדינה ביחסיה עם זכייני הגז, כמה ירוויח תשובה, כמה גז צריך להשאיר בישראל בכדי לספק את צרכי המדינה בדור הקרוב ומהו המחיר "ההוגן" עבור יחידת נפח של גז שתשלם חברת החשמל כצרכנית עיקרית של תפוקת השדות הקיימים.
מלחמה זו מתנהלת כבר שנים, יש לה היסטוריה ארוכה ויש בה קבעונות מסוגים שונים, שספק אם יש מישהו בישראל, לרבות ראש הממשלה עצמו, שיכול כיום להתיר את כולם. המלחמה של אתמול היא מלחמת "קנאים" - כל צד בויכוח משוכנע שהוא ורק הוא מייצג נכון את תמונת המצב ואת הפתרונות הרצויים וכל צד מוכן "ללכת עד הסוף" בהגנה על עמדותיו. מציאות זו היא מרשם לכישלון ואם נמשיך לנהל אותה כבעבר, מרשם זה אכן יתממש.
המלחמה של מחר, היא מלחמה שנובעת מהכורח לעבור לשימוש ב"אנרגיות נקיות" - אנרגיות שהפקתן פטורה משריפת דלקים פוסיליים (מאובנים), שגם הגז נמנה עליהם. העולם המתקדם הבין ככל הנראה, סוף-סוף, את האיום הטמון בזיהום האוויר ובהשפעות הזיהום על האקלים, על איכות החיים ועל יציבותם. נראה שהוא נערך לנוע במהירות גוברת לעבר שימוש באנרגיות נקיות במקום האנרגיות הפוסיליות שבשימוש. שינוי שיבוצע בקצב הנכון, צפוי לפתור בהדרגה את בעיות זיהום האוויר בעולם וגם אצלנו.
עד למעבר לשימוש בגז, היה זיהום האוויר בישראל בין הגרועים בעולם המערבי, משתי סיבות עיקריות:
א. שימוש מסיבי בדלקים מזהמים, בעיקר פחם ומזוט, להפקת חשמל;
ב. צפיפות האוכלוסין, בעיקר במרכז הארץ וקצב הגידול בעיור, במספר כלי הרכב ובתעשיות פולטות הזיהומים.
גישה נכונה לסוגיית הגז חייבת להתבסס על הנחת-עבודה, שמדובר בתקופת מעבר בת 30-25 שנה, שלאחריה רוב מכריע של תפוקת האנרגיה יבוא "ממקורות נקיים" - רוח, שמש, מים, מימן ותהליכים כימיים שהופכים חומרים שונים לאנרגיה חשמלית, ללא פליטת חומרים מזהמים.
את מרבצי הגז שמצאה ישראל בשטחה הריבוני, עליה לנצל לשתי מטרות: בטווח הקצר והבינוני - צמצום מודרג של הזיהום הקיים על-ידי הגדלה מתמדת של הפקת חשמל באמצעות גז במקום בדלקים פוסיליים, מזהמים. בטווח הארוך - מכירת כמויות גדולות של גז לייצוא וניצול התקבולים בצורה ממוקדת לפיתוח שדות נוספים (ויש מה לפתח) ולמו"פ אינטנסיבי לפיתוח שיטות, אמצעים ותשתיות לאספקת אנרגיות נקיות בתוך חלון הזמן הנ"ל. באופן זה לא יוטל הנטל העצום של מעבר המשק לאנרגיות נקיות, ישירות על כתפי הציבור.
בתמורה לייצוא מוגדל של גז ופיתוח המקורות הנוספים, יכולה וצריכה ישראל לדרוש מבעלי הזכיונות הפחתת מחיר הגז המסופק לייצור החשמל בישראל. ניתן להגיע ללא קושי רב, לנוסחת-איזון שתאפשר לשמור את מחיר הגז המסופק לייצור החשמל בישראל קבוע לאורך שנים. מאחר שמחיר הגז הוא מרכיב מרכזי בעלות ייצור החשמל, ניתן באופן דומה גם להבטיח מחיר קבוע לשנים של קוט"ש לצרכן - אם גם הממשלה תתגמש מעט בנטל המס שהיא מטילה על פעילות ההפקה וההפצה. בקונטקסט זה לא מדובר בהפרת הסכמים שרירותית וברצון לתקן משגים ניהוליים ומושגיים, אלא במו"מ שמכוון להשיג תועלת לאומית רחבה, בדרך פשוטה, יעילה והוגנת בהרבה מדרך המאבק הנוכחית.
שינוי כזה יהיה רציונלי וצודק, אם יוחל בביצועו לאלתר ואם תגדיר הממשלה מראש את נתח ההכנסות מהמס על ייצוא הגז שיוקצה לחידוש ועידכון תשתיות אספקת האנרגיה בארץ. לתוכנית לאומית מסוג זה חשיבות עצומה גם על-רקע העובדה שישראל אינה מוכנה כיום להתמודד עם בעיות אספקה רצופה של אנרגיה בתפרוסת לאומית במקרים של מלחמה או אסונות טבע
1.
להערכתי, הממדים הפיסיים הקטנים של ישראל וצפיפות האוכלוסין הגדולה במרכז, שעתידה להתפשט גם לאזורים נוספים בגלל הגידול הדמוגרפי, יקשו על הבטחת אספקת אנרגיה חשמלית רצופה ממוקדים ארצייים גדולים ומעטים יחסית, במקרה של אסון או מלחמה. תכנון לאומי לאספקת אנרגיה נקיה, בהיותו חדש ושונה, חייב להבנות על מספר גדול של תחנות אספקה שמפוזרות פיזור רחב ומקושרות ברשת שמאזנת ומייצבת את איכות וכמות האספקה - רעיון דומה במהותו למבנה "הכוכב המבוזר" WAN של רשת האינטרנט, אולם במונחי אנרגיות גבוהות.
פיתוח "אבני הבניין" לרשת כזו, האלגוריתמים למערכות הבקרה והשליטה והאמצעים להרצת סדרת ניסויי "פיילוט" ואופטימיזציה, צריכים להיות ממומנים מהכנסות תקבולי ייצוא הגז. אין לישראל מקורות אחרים למטרות אלה וגם לא יהיו לה; אבל גם אילו היו כאלה, יש לה גם צרכים נוספים...
ניסיון לסגור אופרציה לאומית חיונית זו "במשק סגור" ומוגן בחקיקה, תבטיח מקורות מימון להוצאתו לפעול בשלמות ובמועד הדרוש. הואיל והזדמן לנו מקור מימון באמצעות ייצוא הגז, אין סיבה לבזבז את כולו על צריכה שוטפת או להוציאו על ביטחון שוטף. לא-כל-שכן, אין סיבה לבזבז זמן בוויכוחי סרק תאורטיים.
אם תשכיל ישראל לפתח יכולות בתחום אספקת אנרגיות נקיות מסוגים שונים, תוך גיוון וביזור המקורות, תהיה גם בתחום זה למובילה עולמית. ככזו, תקדם את כלכלתה, את רמתה הטכנולוגית ואת רמת ואיכות חיי אזרחיה בעת ובעונה אחת.
אם יש בכלל מקום להיאבק על שינויים והתאמות של מתווה הגז לצרכים הלאומיים הראשיים ולשימושים "צודקים", זהו הכיוון הנכון ולא השאלה הקנטרנית כמה בדיוק ירוויח תשובה. את תשובה צריך לרתום לצורך הלאומי ולא לנכר בניגוח שכוונותיו וסיכוייו מפוקפקים. "צרות-עין" ו"צרות אופק", לא היו מעולם יועצים טובים למנהיגות לאומית קונסטרוקטיבית.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
