המרפסת של התקשורת

אירוע רודף אירוע ומשכיח את זה שלפניו. האינתיפאדה הפריזאית והמרדפים בקסבות של פריז ושל בריסל כמעט והשכיחו את ההסתה שהתלוותה לפי מיטב המסורת ליום השנה לרצח יצחק רבין. השנה, במלאת עשרים שנה לרצח, ההסתה הגיעה לשיאים חדשים, ויש להתריע על כך.

המקום הראשון שמור ככל הנראה לעדי אלדר, ראש עיריית כרמיאל. בעיצומה של עצרת רבין בעירו התלהם איש השמאל הקיצוני ואמר: "צריך לזכור שבאצבע הזו שלחצה על הדק האקדח היו הרבה אצבעות שנמצאות היום בשלטון. הם היו שותפים ללחיצה על ההדק שירתה לרבין בגב". במילים אחרות, אלדר האשים, בלי לנקוב בשמות, את ראש ממשלת ישראל ומנהיגים אחרים בשותפות לפשע, רצח רבין. לא מיותר לציין שהיועץ המשפטי לממשלה מילא פיו מים לנוכח דברי ההסתה החמורים.

נרדם בשמירה

במסגרת פסטיבל ההסתה השנתי, המבזה את זכר ראש הממשלה שנרצח, כלולים מדי שנה שני אזכורים נבזיים החוזרים על עצמם. האחד, האשמת הימין בהפצת תמונתו של רבין במדי אס. אס., כאשר הכל יודעים שהמעשה המכוער נעשה על-ידי לא אחר מאשר סוכן שב"כ. השני, אזכור העובדה שמנהיגי הימין נאמו מעל המרפסת בכיכר ציון בירושלים במהלך הפגנה חוקית שהתקיימה כחודש לפני הרצח.

הרמז הנבזי מכוון כמובן ליצור קישור בין נתניהו לבין מוסוליני והמרפסת שמעליה היה נואם ברומא. המסיתים יוצרים אבחנה שקרית: הנואמים מעל המרפסת בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, שהפכה לכיכר רבין, הם בני האור ושוחרי הדמוקרטיה; הנואמים מעל המרפסת בכיכר ציון בירושלים הם בני החושך ואויבי הדמוקרטיה.

ואמנם, כל איש שמאל המכבד את עצמו, משמעון פרס ומטה, משתמש בתמונתו של רבין במדי אס. אס., ו/או בציון המרפסת בכיכר ציון, כחלק מן המסורת של האירוע השנתי. כמובן שאין כאן מתן כבוד לנרצח, אלא רצון מתמיד לנגח ולהסית.

בראיון ביומן הבוקר של קול ישראל למחרת ההפגנה השנתית התרשל יצחק הרצוג, יו"ר העבודה, ושכח ככל הנראה להזכיר את המרפסת. המראיין הערני הזדרז להזכיר לו: "אתה ודאי גם חושב על המרפסת הזאת בכיכר ציון". המרואיין שנרדם בשמירה אישר. דוגמה קטנה זו ממחישה את החד-צדדיות בשידור "הציבורי" ואת התרומה להנצחת ההסתה, שמא זו תגווע ותפסיק לשמש נשק נגד הממשלה הנבחרת.