תיקון ספרי הלימוד של הרש"פ

בעקבות דוחות ביקורתיים על מערכת החינוך של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונרא), הדוברים של האונרא יזמו מסע עולמי בארץ ובחו"ל כדי לשדר את המסר לפיו ספרי לימוד חדשים שאונרא מקבלת מהרש"פ אינם עוסקים בהסתה. המסע הצליח לשכנע את השדולה של ישראל בוושינגטון באיפ"אק להוריד את הנושא של אונרא מסדר היום שלהם בכנס השנתי לפני חודש. בנוסף קיבלנו הודעות בכתב מבכירי משרד החוץ הישראלי שגם הם שוכנעו ע"י האונרא שחל שינוי מהותי במערכת החינוך שלהם.

כמו-כן קיבלנו דיווחים מבכירים בקונגרס האמריקני פרלמנט הבריטי, פרלמנט הקנדי ובפרלמנט האוסטרלי שאונרא גם הצליחה לשכנע אותם שאכן אין בעיה עם הספרי לימוד החדשים שהוכנסו למערכת החינוך של שנת תשע"ד.

כדי לבדוק את המצב בשטח, שכר המשרד שלנו את ד"ר ארנון גרוס בעל תואר שלישי בלימודי איסלאם ועיתונאי וותיק של המחלקה הערבית בקול ישראל כדי לבדוק, לתרגם ולהעריך את 150 ספרי הלימוד החדשים של הרש"פ שהוכנסו למערכת החינוך של האונרא.
המשרד שלנו ליווה את ד"ר גרוס כאשר הוא הציג את הממצאים שלו בפרלמנט הבריטי, בפרלמנט הקנדי ובקונגרס האמריקני.

אונרא כפי שמבוטא באנגלית צירוף ראשי התיבות של המלים "United Nations Relief and Works Agency", דהיינו, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים הפלשתינים במזרח התיכון - מספקת שירותי חינוך לילדי הפליטים הפלשתינים בגדה המערבית ורצועת עזה וכן בירדן, סוריה ולבנון. בשנת הלימודים 2011/12 היו לאונרא 245 בתי ספר ברצועת עזה עם 225,098 תלמידים ו-99 בתי ספר בגדה המערבית עם 51,695 תלמידים. בתי הספר של אונרא בשטחי פעילותה מלמדים על-פי תוכניות הלימודים המקומיות ומשתמשים בספרים שמוציאות הממשלות המארחות. לרוע המזל, הספרים שבהם משתמשים בבתיה"ס של אונרא קוראים לעיתים קרובות למאבק מזויין נגד ישראל שממנה נשללת כל לגיטימיות כמדינה ריבונית ונעשית לה דמוניזציה חמורה. דבר זה עומד בניגוד גמור למחויבותה המפורשת של אונרא לאידיאל השלום ולמטרת ארגון האו"ם עצמו בדבר פתרון של שלום לסכסוך במזרח התיכון. הדבר גם סותר את חובתה של אונרא כגוף של האו"ם להתייחס אל כל המדינות החברות ביחס שווה ולעולם לא לעודד נגד אף אחת מהן גישה של אי-הכרה, דעה קדומה והצגה סטריאוטיפית, שלא לדבר על דמוניזציה.

בזמן עידכון העבודה של ד"ר גרוס הממצאים העלו שלושה עיקרי יסוד בתחום זה:

• שלילת לגיטימיות: מהיהודים נשללות כל זכויותיהם בארץ, ואפילו זכויותיהם במקומות הקדושים להם בה; הם אינם נמנים על התושבים הלגיטימיים של הארץ; השם "ישראל" כמעט שאינו מופיע על המפה ולעיתים קרובות הוא מוחלף בשם "פלשתין"; אזורים וערים בתוך ישראל שמלפני 1967 מתוארים בלעדית כפלשתינים; המונח "שטח ישראל" מוחלף לעיתים קרובות בביטויים לשוניים עוקפים.

• דמוניזציה: נאמר על ישראל שהיא המקור לפגעים רבים שבאו על הפלשתינים ועל ערבים אחרים. ספרי הלימוד של הרש"פ הנלמדים בבתיה"ס של אונרא מלאים בהאשמות נגד ישראל בתחומים שונים, ללא כל מידע אוביקטיבי על ישראל והיהודים שעשוי היה לאזן את התדמית השלילית שלהם.

• קריאה למאבק אלים לשחרור במקום לשלום. מאבק זה, שלעולם איננו מצומצם לשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה לבדם, מקבל אופי מחייב ע"י השימוש במושגים האיסלאמיים המסורתיים של ג'יהאד ומות-קדושים (שהאדה) במסגרתו. ההגשמה בעלת האופי האלים של מה שמכונה "זכות השיבה" משתלבת היטב עם רעיונות אלה. הנושא האחרון הזה מודגש מאוד בספרים שבשימוש בבתיה"ס של אונרא וממלא תפקיד בולט בחזון הפוליטי הפלשתיני של מאבק מתמשך נגד ישראל - לה נעשית דלגיטימציה ודמוניזציה - עד החרבתה הסופית.

הפצה מתמשכת כזאת של התנגדות לשלום בקרב מאות אלפי בוגרים של אונרא במשך ששת עשורי פעילותה הוא תרומתה להנצחת הסכסוך במזרח התיכון. הגיע הזמן שאונרא תשנה את הקו הזה ועל המדינות התורמות הדמוקרטיות לעודד אותה לעשות כן. ישנם דברים שאסור לאונרא ללמד!

התיקון

נגד דה-לגיטימציה של ישראל

בכל מפה שמציגה את הגבולות המדיניים של היום חייבת הטריטוריה של ישראל בגבולותיה שמלפני 1967 להיות מסומנת בשם "ישראל". אין להשאיר את השטח הזה ללא שם ובוודאי שלא לסמנו בשם "פלשתין" כי זה זיוף של המצב הקיים.

• בכל טקסט המפרט את מדינות האזור בימינו חייבת ישראל להיות מאוזכרת כמדינה ריבונית מן המניין.

• כל טקסט המאזכר אזור, ישוב או אתר בתחומי ישראל בגבולותיה שמלפני 1967 ומתייחס למצב היום, אסור שיתאר את אותו אזור, ישוב או אתר כ"פלשתיני" בלעדית.

• בכל דיון במקומות הקדושים בארץ יש להזכיר גם את המקומות הקדושים ליהודים בצד המקומות הקדושים למוסלמים ולנוצרים. בכל אזכור של מקום שהוא קדוש ליהודים (לדוגמה: הכותל המערבי, מערת המכפלה, קבר רחל) יש לציין זאת.

בכל דיון בנושאי אוכלוסייה, ישוב ודמוגרפיה בארץ היום יש לכלול גם את 5.5 - 6 מיליוני היהודים החיים בה. בכל מפה המפרטת את הישובים בארץ היום צריכים להופיע גם הישובים היהודים החשובים (תל אביב, אילת, אשדוד, למשל).

• אין להשתמש בביטויים עוקפים כגון "שטחי 48", "הפנים" או "הקו הירוק" כתחליף לביטוי "שטח ישראל".

• אין לזייף תעודות היסטוריות (הבול המנדטורי, למשל).

נגד דמוניזציה של ישראל

ספרי הלימוד של הרש"פ שבשימוש אונרא לא יכללו קטעים שיש בהם דמוניזציה ארסית (דוגמת הקטע המתחיל במלה "אויביכם") או דה-הומניזציה, או כל תיאור החורג מהצגת ישראל ו/או היהודים כיריב נורמאלי בעל זכויות, אינטרסים ועמדות משלו.

מן הראוי שיתווספו קטעים המציגים את היהודים וישראל באור אוביקטיבי - דבר שלא קיים היום בספרים. למשל, לדבר על מבנה המשטר בישראל, על הכלכלה הישראלית, על התרבות העברית, על המדע והטכנולוגיה בישראל, על ההיסטוריה היהודית, וכו'. יהיה בכך משום איזון מול גודש דברי הביקורת בספרים נגד ישראל.

חשוב מאוד להדגיש בספרים כי למרות הסכסוך גם היריב היהודי/ישראלי הוא בן אנוש ויש לנהוג בו כך.

ביטול הקריאה למאבק אלים ותמיכה מפורשת בפתרון של שלום לסכסוך
על הספרים להדגיש את הבחירה בשלום כקו אסטרטגי ואת המו"מ כאמצעי היחיד להשגת פתרון לסכסוך.

יש לבטל כל הצגה של מאבק מזויין או אלים כדרך לפתרון.

יש לאזכר ג'יהאד ומות-קדושים (שהאדה) בהקשרים היסטוריים בלבד ולא כחלק מהמציאות היום.

יש להדגיש בתיאורי מה שמכונה "נכבה" כי היא תוצאה של מלחמה בה פתח הצד הפלשתיני עצמו ולא תוצאה של תוקפנות מהצד היהודי, כפי שמתואר היום בספרים.

בהקשר זה, יש ללמד את הילדים הפלשתינים להכיר באחריות של הצד שלהם לאירועים ולא להחצין אשמה. כך גם לגבי מה שמכונה "חומת ההפרדה" שהוקמה להגנה מפני פיגועי התאבדות של פלשתינים בישראל.

יש להציג את מה שמכונה "זכות השיבה" כדרישה המציגה את עמדת הצד הפלשתיני ביחס לפתרון בעיית מה שמכונה "הפליטים הפלשתינים" ואילו הפתרון עצמו יבוא אך ורק במסגרת המו"מ ובהסכמה.