עם ישראל אינו מתכוון להסכין לאורך זמן עם עקיצות היתוש הפלשתיני (לא פלשתיני, כי פלשתינה א"י הייתה ארץ ישראל השלמה שהאנגלים קראו לה כך כשקיבלו את השלטון עליה לאחר כיבושה מדי הטורקים ב-1917), ואותה הבטיח הלורד בלפור להיות בית יהודי לעם ישראל בהצהרה הידועה "הצהרת בלפור".
עם ישראל עדיין לא מימש את מלוא כוחו במיגור נסיונות הרצח של הערבים שמסביבנו או בתוכנו. כאשר יימאס לכולנו לשגות באשליה שהרצון לחסל את כל הישות היהודית בארץ ישראל ייעלם מעצמו - או אז תתחיל פעולה מאסיבית של חיסול הישות הערבית הרצחנית, עד כדי חזרה לפתרונות שמצאו
יצחק רבין במלחמת העצמאות שלנו, כשלאחר כיבוש רמלה ולוד, העלה את כל ערבייי לוד ורמלה על אוטובוסים והעביר אותם לירדן.
אם לזה שואפים ערביי ישראל, להלחם עד הסוף המר - זה מה שהם יקבלו. כי אי-אפשר לדמיין עד כמה נהיה מוכנים להקזת דם יומיומית כמו זו שמתקיימת כאן כבר כמה חודשים. אנו ישות מדינית חוקית, וכשאנו מצויים במלחמה עם אויב שאינו ישות מדינית, אך פועל כמי שהאובססיה לרצוח לא תרפה ממנו אלא אם יחוסל - אין לנו דרך אחרת, אלא לקום ולהרוג את מפגעינו עוד בטרם יהרגו בנו. ככתוב בתנ"ך: "הבא להורגך - השכם להורגו". כאשר במקביל, את כל קרוביהם ומשפחותיהם נשלח למדינות אחרות, שכל כך אוהבות לעזור למסכנים הסורים והעירקים שמחדירים אליהם אגב כך את פעילי דאעש ואל קאיידה, שכבר החלו ליישם את מסע הכיבוש שלהם.
האם לכך מכוונים הערבים? האם הצלחותיהם הזמניות בפיגועי רצח באירופה לעומת כשלונותיהם בעירק ואפגניסטן הן הטריגר להתלהמות חסרת התקדים שלוכדת כל ילד, נער, צעיר ומבוגר, נערה ואשה להכנס למעגל הרצח שיביא בסופו של דבר להכחדתם?
עם ישראל קיים מקדמת דנא, וכל התהפוכות שעברו עליו לא יכלו לו, כי עמנו האל. מאות שנים, כמעט אלף, נגזר על היהודים בניכר לגור בגיטאות, מוקפי חומות שננעלו כל ערב. אין יוצא ואין בא. מיגבלות ברכישת השכלה ואפשרויות עבודה רק בסחר בסמרטוטים ובהלוואות כספים לא כילו את הרוח היהודית, ששמרה על לשונה המקורית, העברית, ועל הרצון לחזור למולדתם.
אז כעת אנו שוב פה, בארץ אבותינו. ומתעוררת השאלה: האם חפצים הערבים שמעירם יוצאים הרוצחים, שנקיף אותם בחומות של גיטאות, נטיל עליהם מיגבלות תנועה ונחיל עליהם עונשים בגלל "הבודדים" לכאורה היוצאים לרצוח? ישראל אינה צריכה להקיף את עצמה בגדרות ובחומות. את אלו יש להקים סביב ישובים-קיני הרצח. כך גם יש לדון את המעסיקים שב"חים, בעונשים כבדים עד מאסר, ולהתיר לייבא לארץ פועלים מהמזרח הרחוק או מכל מקום אחר, כאלה שירצו לעבוד פה, נטולי פרטנזיות לכבוש את ישראל ולבטל את הישות היהודית כאן.
מובן שפועלים זרים וחרוצים חסרי תאוות רצח כמו הערבים יגיעו לכאן רק אם נשליט כאן סדר כהלכתו: לא נקח לעבודה ערבים לא ישראלים, שב"חים, ונדאג שאלה יישארו בתחום עירם או כפרם ללא אפשרות לצאת לרצוח חופשי כמו היום. כמו-כן - עלינו לטפל בהסתה הפרועה הקיימת בכל בתי הספר הערביים סביב ישראל, באוטונומיה ובעזה, וכן בכל המיסגדים גם בישראל. על משרד החינוך לבדוק את הטקסטים בספרי הלימוד הערביים בישראל וברשות, לתקן את המפות בספרי הגאוגרפיה, שם ישראל לא קיימת כלל, אלא רק FALASTIN. אין להחזיר למשפחותיהם את גופות הרוצחים. כי מסעי ההלוויות מעוררים עוד יותר ומסיתים לרצח יהודים כמו היו סם מעורר.
הצהרות והצעות המושמעות בישראל להקטין את תחומה, להתכווץ ל"תחום המושב" ולחזור להיות חלשים ונתונים לחיסול בכל דקה -
דרישות רפי רוח אלה מיותרות, מזיקות ומחלישות את מעמדנו בעולם. הן מזון עבור כל שונאינו. על השטח הקטן עליו אנו יושבים, אין מקום לעוד מדינה; וודאי לא לכזו שביסודה מכוונת לחסל את ישראל.
עלינו לשנס את מותנינו, להתחיל להפעיל כוח, ולא לשחק אותה ג'נטלמנים בקרב. אם לערבים מותר להרוג ולפגע בנו והעולם שותק, גם עלינו להיות קלים יותר עם היד על ההדק. די להתחסדות, להתרפסות לפני שליטי
האיחוד האירופי - אלה שמפלים את ישראל בהוראתם לסמן מוצרים ישראלים. מה שמזכיר את הטלאי הצהוב...
והגיע הזמן "לללמד בני יהודה קשת". די להתנענעות על ספסלי בתי המדרש והישיבות. על כל גבר, נשוי או רווק, לראות את עצמו כחייל: ללמוד להחזיק נשק ולהיות יכול להשתמש בו כדי להגן על עצמו, משפחתו והסובבים אותו.
כי אם אנו לא נדאג לעצמנו - גם האל לא יהיה בעזרנו.
