נִצַּל יעקב בחכמה מלבן הארמי, גם הודות לשיתוף הפעולה של רחל ולאה עם יעקב ולאו דוקא עם אביהן. רחל העלימה את הַתְּרָפִים (אלוהי לבן) של אביה והערימה על אביה לחלץ את יעקב מרעתו של אביה לבן. והינה לא הספיק להיחלץ מצרת לבן נפלה עליו צרת עשו אחיו, ששטם אותו ואף נטר לו בליבו איבה ליעקב בהרהרו בלבו:

יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (תולדות כז/מא) והינה יעקב שנאמר עליו: אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אָֹלִים (תולדות כה/כז), מתגלה תחילה אצל לבן כאיש חכם ואסטרטג בְּגָבְרוֹ על תחבולות לבן שניסה לרמות את יעקב תחילה בתתו לו את לאה במקום רחל ולאחר-מכן ברעותו את צאן. יציאת יעקב התרחשה בחשכת הלילה בבורחו מלבן עם נשותיו וילדיו ועבדיו ורכושו שצבר בפדן ארם במשך 20 שנות עבודה ולאחר שסילק יעקב בחוכמתו את לבן מדרכו, התפנה לחשוב על אחיו עשו שמתכון לפגוע בו.

יעקב כאסטרטג, נהג לפי הפתגם הערבי הידוע: טַעְמִי אִל עֵין בְּתִשְׁבַע אִל נַפְסְ שתרגומו: "האכל את העין תשבע הנפש" שָׁלַח לעשו אחיו מנחה גדולה שכללה עזים ותישים ורחלים ואילים ופרות ואֲתֹנֹת וַעֲיָרִם.

לפני ששלח את המנחה, שלח אנשי מודיעין אל עשו אחיו שנאמר: וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו שעיר שדה אדום, (יב/ד) (לפי רש"י, אלה המלאכים שלוו אותו בצאתו מארץ כנען לפדן ארם ומלווים אותו בשובו לארץ כנען לבית אביו ואמו).

כדי לדעת מה כוחו של עשו שעתיד לְפָגְשׁוֹ בדרך ויעקב חושש ממנו. כדי להכיר היטב את יעקב, נשוב לשהותו אצל לבן דודו אשר עשק אותו. ברם יעקב בחוכמתו נתן לכינוי "איש תם יושב אהלים" את המשמעות הנכונה לַתֹּם, משמעות של שלמות ולא תֹם כִּתְּמִימוּת לא מְתֻחְכָּם. בשני המצבים אליהם נקלע, הצליח בחכמתו להינצל מצרות ולצאת בשלום.

נפגשו האחים יעקב ועשו וכל אחד ואנשיו איתו. 400 אנשי עשו לעומת נשותיו וילדיו ומשרתיו ואנשיו וצֹאנוֹ וּבְקָרוֹ, כל אלה יצרו בעיני עשו תדמית ליעקב כאיש אמיד, המצויד ומוגן היטב.

בעיני עשו מחנהו של יעקב נראה רב, מרתיע ומאיים, שגרם לו לשאול את יעקב הַתָּם: מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי (לג/ה). יעקב ענה לעשו וחשש כבד בליבו מפני האח הזה שהביא עימו 400 איש, אם לא למלחמה מדוע הביא אותם. יעקב העמיד פנים וענה לאחיו עשו: חַנָּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹּל (לג/יא) כפי שכבר נאמר הרי יעקב יצא מאצל לבן ברכוש גדול כולל עבדים, שפחות ומשרתים ובראש כל אלה הלכו 11 בנים ובת ושתי נשותיו ושתי שפחותיהן זלפה ובלהה.

רש"י אמר, כי יעקב נקט בשלושה דברים: לדורון (לתת לעשו מתנה שנאמרִ: "ותעבר המנחה חך פניו") תְפִלָּה (לקב"ה להצילו מיד אחיו מיד עשו שנאמר: "אלוהי אבי אברהם") ולמלחמה (שנאמר: "והיה המחנה הנשאר לפלטה") והוא החל בשליחת מנחה לעשו. ברם יעקב שפחד מעשו, נקט בצעדי התגוננות נוספים וכך נאמר: ויקם בלילה ויקח שתי נשיו ושתי שפחותיו ואחד בניו והעבירם את מעבר יַבֹּק (יבק הוא נחל מים שנשפך לים המלח) והוא נשאר לבדו מול עשו אלא שהוא סומך על תפילתו לאלוהים ועזרתו לו וסומך גם על המנחה ששלח לעשו. אלא שהזמן הזה הוא הזמן שיעקב הוכתר כאבי עם בני ישראל, הטקס היה היאבקותו עם מלאך אלוהים כל הלילה אשר לא יכול היה ליעקב, ועל כן הכתירו להיות אבי עם ישראל בְּנָתְנוֹ לו את שמו "ישראל" ובניו יקראו בני ישראל אשר נהיו לעם ישראל. באירוע זה בין המלאך ליעקב ניתן נקבעו היסודות להתהוותו של עם ישראל.

משהופתע עשו בראותו את עצמתו של אחיו, נשמע עשו, לכן היה מוכן להעמיד פנים ביחוד כאשר יעקב ענה לעשו בְּתִתּוֹ צידוק למנחה ששלח לו באמרו לו: למצוא חן בעיני אדוני (בעיני עשו). (לג/ה) בכך גם מבהיר יעקב לעשו כי פניו לשלום ולא למלחמה.

במנחה ובהצגת כבודתו ובעזרת אלוהים, חל מפנה בין האחים. ממלחמה שהייתה צפויה לשלום שלא היה צפוי. נכון כי השינוי אצל עשו היה למעין שלום מְעוּשֶׂה כי עשו שינה את התנהגותו: וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ ויבכו (לג/ד) פגישה מרגשת, אלא שרש"י אומר: כי הנקודות שיש על המילה וַיִּשָּׁקֵהוּ, באות לבחון את מדת הגעגועים אם אמת הם או שזו העמדת פנים.

ויש הסבורים, כי הנקודות מעל לאותיות וַיִּשָּׁקֵהוּ, נראות כדמעות של עשו (אלו הן דמעות תנין שיורדות ללא סיבה). חששו של יעקב מעשו לא פג בחיבוק, יעקב רמז עוד לעשו כי הלא הברכה שלקחתי מאבי והייתה מיועדת לך, לא הועילה לי ולא נתקימה בי הברכה הוה גביר לאחיך כי בסך-הכל גרתי אצל לבן ולא הייתה לי שררה. ורומז לו אני לא כמוך, גרתי שם וקיימתי את תרי"ג המצוות. לבן לא הצליח לשנות אמונתי באלוהים.

בשינוי סדר אותיות גרתי נקבל תרי"ג המצוות כאשר עשו אמר ליעקב: נִסְּעָה וְאֶלְכָה לנגדך.(לג/יב) סרב יעקב בלשון דיפלומאטית: אדוני יודע כי הילדים רבים והצאן והבקר... יַעֲבֹר-נָא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאיטי... עד אשר אבא אל אדוני שעירה.(לג/יד) והרי יעקב לא התכוון להגיע לשעיר, אלא רק לסכות.

עשו הבין את הרמז נרתע ווִתֵּר בשלב זה על העימות עם יעקב וכבודתו נאמר: וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה.(לג/טז) שינוי הטקטיקה של עשו הייתה בלשון ימינו "תהדיאה" שפירושה "הֵאָטָה" במלחמה או "הַשְׁקָטָה" ודחיתה למועד אחר. ואינו כי באו עלילות דם וגירוש ורדיפות של היהודים עד להשמדה מצאצאי עשו. (הנצרות)

הפגיעה בדינה אשר שמה לא נזכר ברשימת ילדי כי נאמר שם: ויקם בלילה הוא ויקח... את אחד עשר ילדיו. (לב' כג') לא בניו אלא ילדיו והלא היו לו 12 ילדים רש"י אומר כי דינה לא נזכרה במפגש עם עשו כי יעקב החביא אותה בארגז ונעל אותה כי לא רצה שעשו יראה אותה פן יחשוק בה.

רש"י אומר דא עקא, לו לקחה (עשו) היה סיכוי שהיא תצליח להחזיר אותו בתשובה. לכן נענש יעקב בדינה שנפלה בידי שכם בן חמור וישכב אתה וַיְעַנֶּהָ (לד/ב) שמעון ולוי גרמו לכך שכל אנשי עירו של שכם ובנו חמור ישלמו בנפשם על הפגיעה בדינה אחותם.

מעשה נקם זה, איננו מן האמצעים שהתורה רואה אותם בחיוב. כי כבר נאמר כי נקמה בחינת עשית דיו בלא משפט. תן לדיין לפסוק דינו של הנאשם, לכן יעקב חשש שמא יתפרש הדבר לכיבוש הארץ בהריגת תושביה, קרא יעקב לבניו: עכרתם אֹתִי להבאישני בְּיֹשֵׁב הארץ... והכוני ונשמדתי אני וביתי. (לד/ל) אם לא די בכך סופר ליעקב עוד: וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל. (לה/כב) יעקב שמע וחרק שן, מבלי שהוכיח את ראובן על מעשהו הנורא הזה. שמר תוכחתו למועד אחר.

יֶצֶר הַנְּקָמָה נוֹלַד עִם הָאָדָם
הַנְּקָמָה מְבִיאָה שְׁפִיכוּת דָּם
הַנוֹקֵם בְּנִקְמָתוֹ לֹא יְחַיֶּה מֶת
וְגוֹרֵם שֶׁיָּקוּם אָחֶר לְהִתְעַמֵּת
בְּרַם יָדוּעַ
קָשֶׁה כַּמַּוֶת אָבְדָּן נֶפֶשׁ יְקָרָה
וּמָה תּוֹעִיל נְקָמָה בְּעֵת צָרָה
גָּם הַטָּפָה לֹא תּוֹעִיל לַנְּשָׁמָה
כִּי הֲרֵי נְקָמָה גּוֹרֶרֶת נְקָמָה
יֵּשׁ גָּם מָשָׁל
עַל סוֹפֵג מַלְקוֹת וּמְמָרֵר וְעַל מִי שֶׁצוֹפֶה וְהַמַּלְקוֹת סוֹפֵר משל ידוע

(משמעות המשל היא: כי המטיף לרגיעה איננו כמו הנפגע)

"אֵין מְקַבֵּל הַמַּלְקוֹת וֹּמִתְעַנֵֶּה כְּמִִוֹ רוֹאֶה מַלְקוֹת וְאוֹתָן מוֹנֶה", תרגום הפתגם לעבית, כְּלוּמָר הָרוֹאֶה סֶבֶל אֵינֶנּוּ כְּמִי שֶׁסוֹבֵל.