אור המאיר לעולם

מה נפלא המחזה לעבור ברחובות עיר בלילות חנוכה ומכל מרפסת וחלון זוהרים הנרות ובוהקות השלהבות. בהתבוננות בחנוכיות ניתן לראות שבחלק ניכר מהן ה"שמש" גבוה יותר מכל שאר הנרות. מדוע זה כך? הרי ה"שמש" הוא זה שטכנית מדליק את הנרות, הוא רק הפועל שמבצע את פעולת ההדלקה, האמצעי בלבד. נרות חנוכה הם עיקר החנוכייה.

אין ספק לגבי נחיצותו של ה"שמש", הוא אמור להיות הפועל המדליק את הנרות, אם-כן מדוע הוא זכה להיות הגבוה מכל הנרות שבחנוכייה?

לכך ניתנו תשובות מספר:

תשובה ראשונה: יש להתבונן במסר המיוחד של נרות חנוכה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהלכה. הטור באו"ח סימן תרע"ג מציין בדבריו, בהיות ואסור להשתמש לאורם של הנרות מוסיפין נר אחר, שאם ישתמש, זה יהיה רק לאורו של ה"שמש". הבית יוסף מוסיף בסוף דבריו על אתר, שמשום החשש שיבא להשתמש לאור הנרות נהגו לעשות את ה"שמש" גדול יותר משאר הנרות. כמו-כן מוסיף הרמ"א בסימן זה בדברי המחבר: "ויש לעשותו יותר ארוך משאר הנרות שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר". כמו-כן מובא בשם המהרי"ל (הלכות חנוכה סימן ג' עמ' ת"ג) שכיון שעיקר מצוות נר חנוכה להעמידה למטה מעשרה טפחים במקום שאין שם תשמישו של אדם וניכר שלצורך מצווה הדליקוה, לכן צריך להניח נר הנוסף למעלה מהם במקום תשמישו של אדם כדי שישתמש לאורה.

נראה מכאן שאת ה"שמש" מניחים בגובה ובמרחק מן הנרות כדי שיהא ניכר לכל הרואים מי הם הנרות שהם נרות מצווה ומי הוא ה"שמש".

תשובה שנייה: מובא במהר"ל על ספרו דרך החיים (פרק א' מי"ד) שהמצוות עיקרן בעולם המעשה החומרי ובאמצעים גשמיים, והגשמיות מוגבלת במהותה. ומהותה של המצווה בנר ומהותה של התורה באור כנגד דברי שלמה המלך בספר משלי: "כי נר מצווה ותורה אור" (פרק ו', כ"ג). את המצווה בנר לומר לך מה הנר אינו מגן לפי שעה, אף מצווה אינה מגינה אלא לפי שעה. ואת התורה באור, לומר לך מה האור מגן לעולם אף התורה מגינה לעולם. ומדוע היו נוהגים להעמיד את ה"שמש" בחנוכייה גבוה מעל הנרות אף-על-פי שהוא טפל להם. סימן לדבר: "שרפים עומדים ממעל לו" (ישעיהו ו', ב'). למעלה מן ל"ו נרות.

תשובה שלישית: מובא בתניא (סוף פרק ה') הסבר מחשבתי שהמצוות כלבוש לרוחניות והתורה רוחניות גופא. הדברים באים לידי ביטוי במהותו של נר חנוכה. הנר מייצג את היחיד בעם ישראל שתפקידו להאיר את העולם, להאיר את החושך. כל אדם בדרכו שלו עם הכישרונות שקיבל מהקב"ה ועם תפקידו הייחודי. אם האדם משתמש בכישרונותיו כדי לשנות את העולם למקום טוב יותר ולהאיר את העולם, הרי הוא מקיים את שליחותו.


להאיר את האחר


אולם מתברר שיש דבר שהוא נעלה יותר מאשר להאיר את העולם, והוא לגרום לאדם נוסף לממש את כישרונותיו ולהביא אותם לידי ביטוי. מעלה זו נעלה הרבה יותר מאשר להאיר את הכוח הפרטי שלך, כי כוחך מוגבל. האדם הפרטי מהווה "נר" אחד. כמות האור שנר אחד יכול להפיץ הינה מוגבלת. אבל אם אתה תתמקד ב"להדליק" אנשים נוספים, הרי סך האור שיהיה בעולם יהיה הרבה יותר גדול מאשר אם רק תפיץ את האור הפרטי שלך.

כדי לגרום לאדם אחר לממש את הפוטנציאל שלו, ולהאיר את העולם עם האור האישי והמיוחד שלו, דבר זה נעלה אף יותר מאשר רק בהתמקדות בהארת העולם עם כישרונותיך האישיים.

אין ספק שחשוב להשתמש ביכולות שלנו כדי להאיר את העולם, אולם המסר של החנוכייה הוא עמוק יותר בהיות שאנו צריכים לפתוח את העיניים ולעזור לאנשים אחרים להביא לידי ביטוי את היכולות המיוחדות שבהן בורכו. לכן לכל נר יש את האור המיוחד לו, אור שרק הוא יכול להפיץ בעולם.

לצערנו, ישנם נרות שטרם החלו להאיר. יש אנשים שטרם מימשו את מלוא הפוטנציאל שלהם. כשם שיש לנו כוח "להדליק" אנשים בסביבתנו ולהטעין אותם במוטיבציה חיובית ולהניע אותם לעשייה מבורכת, כך יש לנו את היכולת "לכבות" אנשים ולדכא את חלומותיהם.

האור הראשון בעולם נוצר על-ידי מילים: "ויאמר ה' יהי אור ויהי אור" (בראשית א', ג'). האור נוצר על-ידי אמירה של הקב"ה. הוא רצה ללמד אותנו שלאמירה יש עוצמה שבכוחה לברוא עולמות ובכוחה להרוס עולמות.

אם ה"שמש" היה משתמש באור שלו רק כדי להאיר את העולם, כמות האור שהיה מפיץ הייתה קטנה יחסית ומוגבלת. אולם אם ה"שמש" משתמש באורו, כדי להדליק את הנרות האחרים, מכאן שכמות האור המופצת בזכותו, גדולה הרבה יותר. על-כן, אם כל נר, לא רק יאיר בסביבתו, אלא ידליק נרות אחרים, כמות האור בעולם תגדל יותר. ואכן, מי שגרם להם להתחיל להפיץ את האור שלהם בעולם הוא זה ה"שמש".

שלמה המלך, החכם באדם, כתב בספרו ספר משלי שהנשמה היא הנר של הקב"ה ובמילותיו: "נר ה' נשמת אדם" (פרק כ', כ"ז). הנר הוא אמצעי שאיתו אנו מאירים. הנשמה של האדם על-פי שלמה המלך, היא הנר והיא האמצעי שאיתו הקב"ה מאיר את העולם.

הבורא העניק לנו בחירה חופשית. יש לנו את האפשרות לבחור איזה נר שאנו רוצים להיות. האם ברצוננו להיות נר כבוי חלילה, או האם להיות נר המאיר את סביבתו, או להיות גם "שמשים" המדליקים את הנרות - הנשמות בסביבתנו.

הבה נקווה שנזכה כולנו להאיר את האור המיוחד שייחד את עם ישראל לדורותיו ולהיות ה"שמשים" המאירים אורו של עולם.