מרכז הליכוד היה עד היום (ובצדק) מטרה נוחה לבליסטראות שהוטחו נגד תחלואי שיטת הפריימריז. מרכז הליכוד הפך ללשכת עבודה למקורבים, כאשר אבריהם הרגישים של שרי הליכוד וח"כיה, אחוזים בידיהם של קומץ עסקנים אינטרסנטיים, דוגמת עוזי כהן וחבר מרעיו.
לביעור הנגע, חרטומי הכנסת וסייעניהם בתקשורת, שלפו תרופת פלא הקרויה "חוק הפריימריז". חוק מהפכני לכאורה, שיחייב קיום פריימריז בהשתתפות כל מתפקדי המפלגה - ולא רק בקרב מיוחסי המרכז. חסידי החוק הצליחו לשכנע רבים, כי כאשר רבבות חברי מפלגה יצביעו לפריימריז, יצומצם עד למינימום כוחן של קבוצות לחץ, ראשי חמולות וקבלני קולות.
הכול היה טוב ויפה עד לשערוריית ההתפקדות המזויפת למפלגת העבודה. "חוק הפריימריז" הנכסף נחשף במלוא ערוותו כמקסם שווא. התברר, למרבית הביזיון, כי 44.5% מהטפסים היו מזויפים ובין המתפקדים החדשים היו עשרות פליטים פלשתינים, ישישים בני יותר מ- 100 שהלכו לעולמם, ועוד כהנה וכהנה אבסורדים מעוררי גיחוך. מימצא מפתיע נוסף (פורסם ב-Nfc) התברר כי שולש כוחו של המגזר הערבי במפלגה, שהגיע לשיא של 21% - בעוד שמגזר הקבוצים והמושבים ירד ל-15% בלבד. כלומר, הערבים בכוחם היום להכריע את הרכב סיעת העבודה בכנסת.
זאת ועוד, בסקר שפורסם בחדשות "ערוץ 10", שנערך בקרב מדגם מייצג של המתפקדים לעבודה, כנשאלו האם בבחירות הבאות לכנסת הם יצביעו לעבודה? לתדהמת הסוקרים השיבו רק מחציתם בחיוב.
המסקנה העולה מהסקר, שאותם 21% המתפקדים הערבים, הם למעשה סוס טרויאני בתוך מפלגת העבודה. בכוחם, מחד-גיסא, להכריע מי יהיו מועמדי העבודה לכנסת, ומאידך-גיסא, ביום פקודה בבחירות לכנסת, רובם לא יצביעו כלל לעבודה אלא למפלגותיהם המסורתיות.
המיגזר הערבי הוא רק דוגמא ומשל לסוסים טרויאנים אחרים, המייצגים סקטורים אינטרסנטיים גדולים, שעלולים להתפקד בהמוניהם למפלגה כזו או אחרת, הם שיכריעו מי יהיו המועמדים שלה לכנסת, ולמרבית האבסורד, ביום הבחירות יצביעו בכלל למפלגה המתחרה. במילים אחרות: אוהדי הליכוד יתפקדו לעבודה, ויכריעו בפריימריז שם מה יהיה הרכבה של הסיעה בכנסת.
בעקבות ההתפקדות המושחתת לעבודה, מופרחים כבר פתרונות סרק חדשים כמו פז"מ של שנתיים למתפקדים חדשים, שרק אז תינתן להם הזכות להשתתף בפריימריז. תרופות כאלה ואחרות יועילו לשידרוג הפריימריז ככוסות רוח למת.
אפילו ויאושר בכנסת "חוק הפריימריז" הנכסף, הוא לא ישפר דבר, משום שכולם יודעים כי הפתרון המועדף הוא בהנהגת בחירות אזוריות - אישיות בישראל. השיטה הזאת כמובן אינה חפה מחסרונות, אולם היא עדיפה עשרת מונים על השיטה המושחתת הקיימת.
כמובן שכנסת ישראל לא תאשר חוק שכזה, משום שבכך רוב הח"כים כורתים את הענף עליו הם יושבים. לרובם ברור כי בבחירות אישיות הם יאבדו את כורסאות עור הצבי שלהם במליאה.
רק תנועת המונים חוץ פרלמנטרית נחושה, בשביתות שבת, ובהפגנות המונים בכיכרות הערים, בכוחה לשנות את המצב הבלתי ניסבל.
המטרה הפעם - לפחות מצד יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין וחברי הכנסת מיכאל איתן ורוני בר-און החברים בוועדה - היא למנות יועץ שיעמוד עם גו בפני היועץ המשפטי לממשלה ובפני בית המשפט העליון 
