"ברוכי", כך מכנה
רביב דרוקר את עמיתו לתוכנית "המקור"
ברוך קרא, ממש כמו שאמנון אברמוביץ' מכנה את כתב המשטרה
משה נוסבאום "נוסי". וכאשר כך זה מתחיל, אני כבר מאבד אמון. ברוך קרא אינו "ברוכי" ממש ממש כמו שיעקב איילון אינו יע'נקלה,
חיים יבין אינו חיימקה, ואפילו
דני רופ אינו דני'לה.
אך בואו נעזוב את הקנקן ונביט אל מה שיש בתוכו.
שתי תוכניות תחקיר של "המקור" בערוץ 10 עסקו ברב
יאשיהו פינטו וב
אפרים ברכה ז"ל. באחת היה ראיון ארוך של ברוך קרא עם הרב פינטו, ותיאור עדויותיה של עו"ד מיכל כהן במח"ש כמה ימים לפני הסתלקותו של אפרים ברכה מאתנו. ובשנייה ראינו ראיונות ארוכים עם ראש אח"מ לשעבר במשטרה ניצב
יואב סגלוביץ' ועם פרקליט המדינה באותה עת
משה לדור. חלקה השני הייתה התנפלות חסרת מעצורים על אתר זה ועורכו הראשי,
יואב יצחק, כאילו הם אחראים לסיום הטראגי של חיי אפרים ברכה.
אז בואו נתחיל מגילוי קלפים, איך אני רואה את התמונה הכוללת של פינטו מחד-גיסא, ותנ"צ ברכה ז"ל מאידך.
הרב פינטו
איסוף חסידים מכל הכיוונים, אנשי שלטון, אנשי ממון, עבריינים, היא תופעה שסופה הוודאי הוא באקורדים צורמים ואפילו טראגיים. הרב פינטו יצר סביבו נקודת מפגש של הון, שלטון ועבריינות, וממפגשים תכופים ואינטנסיביים כאלה לאורך שנים אשר הפיבוט שמחבר אותם הוא "משיח", "גאון", "יודע ומבין את צפונות האל". וכאשר יש בכל הסיפור טונות של כסף, יכול לצאת רק רע. די להסתכל ברשימת חסידיו של פינטו שנפלו מפסגת ההר לעמקי הבור, כולל הרב פינטו ורעייתו, על-מנת להצדיק את ההנחה שכל מה שקרה ואולי עוד קורה סביב פינטו וחצרו הוא פתח לשחיתות מסוגים שונים, פתח לשנאת חינם בין אנשים, בין אם על-ידי פינטו עצמו, בין אם על-ידי חצרו ובין אם על-ידי אחרים בכירים וזוטרים אשר הלכו אחריו בעיניים עצמות, ואחרים החומדים את הכסף הרב שמתגלגל שם, או לפחות התגלגל שם.
תנ"צ אפרים ברכה ז"ל
אני מאמין לכל מילה של יואב סגלוביץ' ושל משה לדור בכל הנוגע לכישוריו של אפרים ברכה כחוקר מספר 1 במשטרה, לגבי מידת האמון שכל המערכת נטעה בו, אני מאמין שחקירותיו היו כלי ראשי ומרכזי במיגור השחיתות במדינת ישראל. אין מצב שפרקליט מדינה וראש אח"מ על-אף שהם נמצאים בחשש ל
ניגוד עניינים בעת שם מתבטאים בנושא, יפארו אדם באופן כה נחרץ אלא אם הם מאמינים באמת ובתמים במה שהם אומרים.
ולשאלות הבאות
השאלה הבאה היא, האם בהתבסס על כל אלה, הרב פינטו הוא האיש הרע בסיפור, ואפרים ברכה הוא האיש הטוב בו, והשאלה הבאה היא האם רביב וברוכי הם העיתונאים הטובים שבסיפור או שמא יואב יצחק הוא העיתונאי הטוב.
ואיך נדע?, כיצד נדע אם פינטו צודק בקשר לכספים שהעביר לברכה, ולגבי המניעים לכסף. ובכן, כנראה לא נדע. מוסדות אכיפת החוק סגרו עסקת טיעון עם פינטו, בעסקת טיעון יש אינטרסים שונים לצדדים אולי גם אינטרסים של רצון שלא לחפור בסיפור מסיבות שונות, ולכן אם לא תיפתח עסקת הטיעון ולא יתנהל הליך של חקירות וחקירות נגדיות, לעולם לא נדע לאשורו מה היה שם.
ומה יש לנו מלבד אותם כספים?
ובכן יש. בתחקיר הראשון, מביאים דרוקר וברוך את עדותה של מיכל כהן, עו"ד מחצרו של פינטו (אשר נמסרה למעלה מ-3 שנים לאחר קרות האירוע, כלומר: להבנתי, לא ניתנה מטעמים של אזרחות טובה), המספרת על טלפון שהתקבל מאפרים ברכה, והושם על דיבורית כך שגם היא שמעה את השיחה, במהלכו עדכן אפרים ברכה את פינטו על מעצרים צפויים למחרת היום של שני אנשים, ובמטרה להזהיר אותם אנשים מפני המעצר, וגורם מטעם פינטו אכן הזהירם. בשיחה פירט היוזם שמות של אנשים נוספים המעורבים בחקירה, ושם של אדם נוסף, המקורב לרב פינטו שאינו מעורב.
מיכל כהן העבירה כאמור את הנתונים האלה למח"ש, היא עברה בדיקת פוליגרף, אשר בסמוך לאחריה (שעות) ועל-פי דרישת היועץ המשפטי לממשלה, נחקרה שנית, לאחר שמוקדו השאלות, ובשתי הבדיקות יצאה דוברת אמת.
מספר ימים מועט לאחר אותה "בדיקה", לא היה עוד אפרים ברכה בין החיים.
וכולנו יודעים שבמשטרה ובמח"ש אין בדיקות, בדיקות עוברים בקופת חולים, מח"ש והמשטרה הם גופי חקירה, המילה "בדיקה" המושמעת בנוגע לחקירות בעניינים של בכירים היא דרך לכבס את קיומה של חקירה, ולכן כל הטענות (לאחר מותו של ברכה) של ראשי מערכת החוק כאילו לא התקיימה חקירה בעניינו הם להבנתי עורבא פרח. אין שום משמעות לבדיקת הפוליגרף של עדים, בייחוד כזו המחשידה באורח כה בולט קצין משטרה בכיר בהדלפת דבר מעצר צפוי של חשודים על-מנת שיתחמקו ממעצר, אלא משמעות של חקירה. המילה בדיקה מופיעה בחוק סדר הדין הפלילי אך ורק במקום אחד ובהקשר של בדיקה טכנית חשבונאית במינוי מומחה על-ידי בית המשפט, על-פי סעיף 111 לחוק.
ובכלל, המינוחים פחות חשובים כלל. מה שחשוב הוא מה התגלה מספר ימים לפני שברכה שלח יד בנפשו, מה רמת חומרתו לכאורה, מה חוזק הראיות, מהי בכירותם של הגורמים שנחשפו לעדות, מה הסיכוי שהעדות הגיעה לאוזניו של ברכה טרם עשה מה שעשה, ומה הסיכוי לאור כל אלה, שהמשמעויות של עדות זו היא זו שהכריעה את הכף, וגם עמדה בשורש היעלמו של הטלפון הנייד של ברכה ז"ל.
ובמצב כזה, לתלות את ה"אשם" במותו של ברכה על העיתונאי שפרסם את הדברים האלה, אשר כמידע עיתונאי ערכם לא יסולא בפז, כמעט בזמן אמת, ולהיתלות בדברים שלטעמי הם חסרי בסיס של בכירי רשויות אכיפת החוק כאילו לא התנהלה חקירה נגד ברכה ערב האירוע הטראגי, זה לטעמי משהו בין חוסר מקצועיות משווע לחוסר אחריות משווע.