שבעה ימים בלי יוסי שריד

"אַתְּ הָיִית בַּת שָׁלוֹשׁ, וְחִכִּית עִם אִמָּא
לְאַבָּא שֶׁלָּךְ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַגִּיעַ
בְּאוֹטוֹבּוּס מִירוּשָׁלַיִם לְקִרְיַת שְׁמוֹנָה
בְּשָׁעָה שֵׁש,
הוּא לֹֹא הִגִּיעַ, הוּא הָיָה עָסוּק.
הִתְחִיל לִהְיוֹת קַר וְגַם אַתְּ הָיִית עֲיֵפָה
וַהֲלַכְתֶּן הַבַּיְתָה, כִּי אַבָּא כְּבָר לֹא יַגִּיעַ הַיּוֹם
מֵאָז אֲנִי חוֹזֵר וְחוֹזֵר אֲבָל זֶה לֹא מַמָּש עוֹזֵר.
עַכְשָׁיו, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן, וּכְדֵי שֶׁלֹא לְאַחֵר,
אֲנִי פָּשׁוּט לֹא עוֹזֵב.

(מתוך ספרו של יוסי שריד "שירים" 2003-2005)

הייתי שכן של משפחת שריד. הם גרו בדירת שיכון קטנה ב"מודרגים" בקריית שמונה. משפחתי גרה סמוך לביתם בקוטג', שנשק לשכונת ה"מודרגים". למרות תמימות דעים פוליטית ברוב הנושאים, מעולם לא שוחחנו. פגישה במכולת שכונתית, או ברחוב, או בספריית "בית אידלשטיין" הסתיימה בהנהון של שלום נימוסי. בני למד באותו בית ספר שלמד בנו. גם כהורים לילדים, המגיעים לעתים לבית הספר של ילדינו, החלפנו רק ברכות שלום נימוסיות.

בשלום נימוסי הצטלבו דרכינו גם בחלוף השנים, כשהייתי תקופה קצרה ציר בוועידת המפלגה, שיוסי עמד בראשה. אותה ברכת שלום הייתה גם כשהופענו יחד לפני כשנתיים ב"פסטיבל שירי מדבר" במדרשת שדה בוקר, ולשנינו הזדמן לקרוא משירינו בפני קהל שוחרי שירה, שגדש את אולם בית הכנסת של המדרשה.

פתחתי את הרשימה בשיר החובק כְּאֵב של אבא, כי בתו הקטנה ממתינה בתחנת האוטובוס לאבא שלה, שלא הגיע בערב המיוחל. האבא, שהיה גם חבר בבית המחוקקים, "הבריז" לבתו באותו לילה. הזדמן לי לנסוע יחד אתו מספר פעמים באוטובוס מירושלים לקריית שמונה, אני חזרתי מהשתלמות באוניברסיטה ויוסי חזר משבוע עבודה בכנסת ישראל. גם במקרים אלו הפגישות הסתכמו באמירות שלום נימוסיות. מעטים הם חברי הכנסת, שבסדר יומם קיימת נאמנות הדוקה לתחבורה הציבורית.

תלמידיו של יוסי בבית הספר התיכון ע"ש "דנציגר" ידעו, שיש להם מורה, חבר בכנסת ישראל, שכל יום שני בבוקר יוצא מקרית שמונה לירושלים בתחבורה ציבורית וביום חמישי עם האוטו האחרון חוזר למשפחתו ולתלמידיו. ביום ששי הוא המורה שלהם, המורה המוערך והאהוב.

ביום השבעה למותו של יוסי שריד, אני מבקש להדליק בשורות אלו נר נשמה לשכן מקרית שמונה, שבאותם הימים היה חבר בכנסת ישראל, המורה בבית הספר התיכון "דנציגר" והנוסע המתמיד בתחבורה הציבורית. יוסי שריד חסר לי. חסר לי המאמר השבועי בעיתון הארץ. יוסי שריד חסר לרבים.