ה"עליהום" החוזר על הימין בכלל ועל מתישבי איו"ש והציונות הדתית בפרט בהשראת "פרשת דומא", חוזרים ומעבירים בי צמרמורת. צמרמורת דומה לזו שעברה בי למראה גירוש המתישבים מסיני ולאחר מכן מעזה, עם כל ההבדל שביניהם. צמרמורת דומה לזו שפקדה אותי בימי ה"פוטש הפוליטי הגדול" נגד
ממשלה נבחרת במהלך מלחמת לבנון הראשונה, או באירוע רצח רבין. אותה צמרמורת חוזרת ופוקדת אותי כאשר אני נזכר בסיפורי ימי הסזון ובאימרות חז"ל המזהירות אותנו מפני
התכונה היהודית השלילית, להפוך מחלוקות על דרך למשברים לאומיים הרסניים.
בחגיגה המילולית משתתפים, כרגיל, השמאל הקיצוני, האופוזיציה המתוסכלת, הפוליטיקאים "המייצגים"(?) את ערביי ישראל וסלבריטאים בעלי פה גדול וחכמה מפוקפקת; הפעם מצטרף אליהם גם השב"כ.
האם מישהו בשב"כ מנסה "להתחשבן" בדיעבד ובהזדמנות "חגיגית" זו עם רבני יש"ע והציונות הדתית על רצח רבין או על "תג מחיר"?! אחרי ששמעתי התבטאויות שונות של
כרמי גילון ואחרים, נראה לי הרעיון כלא מופרך מעיקרו. הרושם העולה מריבוי ההופעות בתקשורת של "בכירים לשעבר בשב"כ" - שליחי-הסברה דהיום - והזעם הנלווה לדבריהם, הוא שיש בהתבטאויות יותר מגרעין של התחשבנות עם מתישבי יש"ע ורבניהם. אני מציע לממשלת ישראל לא להסחף אחר רוחות רעות אלה ולא אחרי הטון "השרוני" העולה מדברי בוגי יעלון, שבימים אלה ממש, וכנראה לא במקרה, מדבר על "התישבות בלתי-חוקית" ומחמם את האווירה עוד יותר. אני מציע לשנות כיוון ולשמור על כבוד המתישבים ורבניהם ולזכור היטב שאיו"ש אינו סיני או עזה.
לחץ כפול
לא שהרבנים קדושים ואחרים אינם קדושים. לא שיש מנהיגים מכובדים - קרי: הרבנים - ומנהיגים שאין כלפיהם "דרך-ארץ" או כבוד ראוי.
אבל יש בהחלט מנהיגים שמנהיגותם בכבודם ויש שמנהיגותם בשררתם; על האחרונים נמנים הפוליטיקאים שלנו. מנהיגים בזכות השררה שבעצם התנהלותם מקלים בכבוד עצמם ובמעמדם, נותרים עם השררה וללא כבוד.
הדחק המעיק על השב"כ, שמבטיח לעיתים מזומנות שאנו יודעים "להכיל" את הטרור ונכשל בכך, מצטרף הפעם לחץ כפול: כשלון הלחימה באינתיפדת '
טרור הסכינים', הדריסות, האבנים ובקבוקי התבערה, ולהבדיל: כשלון ההתמודדות במבצעי "תג מחיר". חומרת המעשה בדומא, מספקת לארגון דלק למדורה החברתית שהציתו אחרים והוא באיוולתו נסחף לתוכה תחת המינוח הלא קדוש של "שלטון החוק".
שלטון החוק יהיה כזה אם אזרחים ישראלים, שלא הוכח שהם התארגנות עוינת למדינה על בסיס לאומני או דתי, יטופלו ויחקרו באותן שיטות בדיוק שבהן חוקרים אזרחים אחרים החשודים בעבירות כפונקציה של חומרתן. שאם לא כן, לא מדובר כאן בשלטון החוק אלא ברדיפה.
רדיפה פוליטית, אידיאולוגית או התחשבנות סקטוריאלית מסוג כזה או אחר - מילים נירדפות להיינו-הך. זו איננה דמוקרטיה ולא שלטון החוק.
עוד בטרם פורסמו ממצאי החקירות של המשטרה והשב"כ לידיעת הציבור ובטרם דן בהם בית המשפט ואמר אם יש בהם ממש, דאגה התקשורת לקבוע עמדה חד-משמעית לגבי המעשה ולגבי החשודים בעשייתו, כ
שזכות החפות מתחלפת לה
בחוסר כל זכות. בהשראת התקשורת המתלהמת ובלחצה, הזדרזו גם הפוליטיקאים לצאת חוצץ נגד אלה
שהתקשורת סימנה כאשמים - לינץ' ציבורי מובהק. טוב עשה ראש הממשלה שהתעשת ובישיבת הממשלה של יום א', 27.12.15, טרח להדגיש את ההבדל בין הטרור הערבי הרצחני ללא אבחנה, לבין פשע-דומא. לטעמי, לא עשה נתניהו עשה אבחנה חדה די הצורך, בין טרור כשיטת לחימה לבין פשיעה אזרחית אלימה, חמורה ככל שתהיה. אולם, בעצם העובדה שלא שם הכל "בשק אחד", עשה עימנו חסד ותרם תרומה חשובה
לתקינות פוליטית חיובית, מול התקינות הפוליטית הצבועה והמתחסדת של התלהמות אופוזיציונית ותקשורתית.
