המצוד אחר נשאת מלחם, שביצע את פיגוע הירי בדיזנגוף, עדיין אינו מניב תוצאות, והכל בעטיה של טקטיקה שגויה.
אומנם, בינתיים עושה המשטרה את מה שהיא אמורה לעשות, אבל באיחור הזועק לשמיים. בתחילה, לעומת זאת, התנהל המרדף המשטרתי אחר המפגע על-פי נוהלים הנהוגים בשב"כ.
אלא שבדיעבד הוכח בבירור שמדיניות ה"שו-שו" של המפכ"ל, יוצא השב"כ, שאומצה בחום על-ידי המשטרה במרדף, הייתה בסופו של דבר שגויה ולא הצליחה להוכיח את עצמה. יתר על כן: היא אפילו הייתה בעוכריהם של כוחות הביטחון.
אין זאת כי אם מדיניות הגישוש באפלה רק סייעה למחבל-הרוצח לחמוק למשטרה מתחת לאף, למרות שמקום ההתרחשות היה במרחק של פחות מקילומטר מתחנת לב תל אביב.
ההבדל
משום מה נמנעה המשטרה מלסגור על המחבל באמצעות הצבת מחסומים בפניו. לא פחות חמורה הייתה אי-הפצת תמונותיו בשעות הראשונות לביצוע הפשע. בכך נמנע שיתוף הציבור במבצע המעקב אחר הפושע.
יתר על כן, ראוי לציין שהציבור לא רק צריך היה לחזות בתמונות, אלא גם לקבל מידע שוטף ועדכני בזמן-אמת על מה שמתרחש בשטח. ההימנעות מכך לא תרמה אף היא ללכידת המחבל.
וזה, כמובן, מוכיח בעליל שלא כל מה שמתאים לשב"כ, הפועל בחשאי מדרך הטבע - מתאים בהכרח גם למשטרה, האמורה לפעול קובל עם בגלוי.
מבלי לפגוע, חלילה, לרגע בכישוריו המוכחים של העומד בראשה, המפכ"ל הנערץ
רוני אלשיך - מומלץ למשטרה להשית את ליבה לשוני הזה בדרכי ניהולה..מן הסתם זה ימנע את מחדל העתיד.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
