ההינתקות של השמאל

הארץ, ביטאון השמאל הקיצוני, אינו מרוצה מסגנונו של הרצוג, ראש האופוזיציה. תחת הכותרת "ההחמצה של הרצוג" (מאמר המערכת, 08.1.16) העיתון חושש שהזרמת תקציבים ממשלתיים למגזר הערבי לתיקון אפליה מתמשכת עלולה להותיר את השמאל כמפלגת האפליה. הארץ קובע: "הטעות של הרצוג כפולה, ערכית ופוליטית", ולא ברור מה מטריד יותר את העיתון, ההיבט הערכי או הפוליטי, כלומר אובדן הקול הערבי, שבלעדיו אין לשמאל תקומה.

הבעיה של הרצוג שונה לחלוטין. כל הניסיונות של השמאל להציג את עצמו כשמאל-מרכז עולים בתוהו משתי סיבות, ערכית ופוליטית. מבחינה ערכית, כאשר השמאל מזוהה לחלוטין עם מדיניות של אפליה גזענית ואנטי-דמוקרטית נגד יהודים, וכאשר התוכנית המדינית שהוא מציע לקהל הבוחרים מבוססת על נישולם הגזעני של יהודים מבתיהם בארצם, וכאשר תוכנית זו אינה משתנה גם כשהאויב בראשות התאומים הסיאמיים עבאס-חמאס מחדש את מלחמת אוסלו ומביא אותה לכל מקום בארץ, אין לשמאל תקומה, ללא קשר למלים כאלה או אחרות של ראש האופוזיציה.

הנחות יסוד שקריות

מבחינה פוליטית, ניסיונו של השמאל למצב את עצמו כשמאל-מרכז נראה מנותק מן המציאות. משבצת המרכז תפוסה אישית על-ידי ראש הממשלה נתניהו, שהוא הסמן השמאלי במפלגתו, ועל כן אין להרצוג סיכוי להתחמק מכך שהוא בשמאל ולא בשמאל-מרכז. קל וחומר כאשר בתוך מפלגתו שולטים גורמים שאינם שונים בתפיסותיהם ממפלגתה הקיצונית של זהבה גלאון.

המציאות הביטחונית הקשה וחידושה של מלחמת אוסלו - לא אינתיפאדה אלא מלחמת אוסלו - הם פרי הבאושים של ה"שלום" באותו שם. כל גורם ישראלי שייצמד לתרבות השקר המלווה אותנו כבר 23 שנים נתפס בציבור גדול ומתרחב כמנותק מן המציאות, ועל כן כבלתי כשיר להנהיג את מדינת ישראל. לצורך זה אין כל הבדל בין הרצוג, לבני, גלאון וכל מי שיגויס לעמוד בראשות השמאל. כל עוד השמאל דבק בהנחות היסוד השקריות והמנותקות מן המציאות, שלטונו של נתניהו מובטח, על-אף חסרונותיו ושגיאותיו. כל זמן מסך ומיקרופון המוענק להרצוג, לבני, גלאון ודומיהם חושף את ניתוקם ומשרת דווקא את נתניהו. מבחינה זאת התקשורת אינה תקשורת עוינת...

וכן, כל עוד השיח השמאלני/תקשורתי מונע בעקביות כל דיון על אפשרויות אחרות, שאינן "פתרון" שתי המדינות - שאף פעם לא היה פתרון - הוא הולך ומתנתק מן המציאות ומן הבוחרים, מה גם שהוא מציג את עצמו כשולל כל סממן יהודי של מדינת היהודים.