בני אדם יוצאים לרחוב או נהרגים בתוך ביתם למען רעיון. מאות ואלפים נשחטים או נשרפים למענו. אחדים עולים על המוקד עם דגלו המנופנף, כמו על מנגל, שלא לומר על בריקדות בשיניים טוחנות כברקודות.
ראיתם פעם רעיון אחד נהרג, או נשחט, למען בן-אדם? כשאדם מת – קוברים אותו. כשרעיון מת שורפים את העיר ולא ניתן לקבור את המתים. רעיונות מביאים בעקבותיהם עד מהרה אידיאלים, הפשטות, השערות, הערכות, הנחות וניתוחים. גם פוסט מורטם. לאחר כל אלה מגיע הבולשיט וצובע הכל באדום, כפי שידוע לכל כיפה אדומה שיצאה ברגל ליער. כל זה לא מתאים ולא יאה לסגנונו של יהודי, כי היהודי הוא קודם כל 'נעשה', רק אחר כך 'נשמע'. זה מה שהתורה מספרת לנו עליו ואין עדות מוקדמת מזו. לפני זה היה ממש מבול כי הפלשתינים טענו לחשוב שהר-הבית הוא בבל.
אנשים וגם משכילים טועים לחשוב שרעיון טוב = אמת. כאילו שני הדברים האלה קורצו מאותו חומר, באותו הכפר, אם בכלל ניתן לומר על רעיון שהוא חומר. אבל לא. לשם המחשה, אמת היא האקדח שאדם אוחז בידיו והרעיון הוא הכיוון, או הכוונה, שלעברה הוא יורה כדור. כדור - כל עוד הוא בבית הבליעה הינו חלק מהאמת וברגע שנורה הפך לרעיון. מכאן מובן שהאמת עוד לא הרגה איש אבל הרעיון שהאמת שייכת למישהו לשימושו כבר רצחה מאות מיליונים.
מלאכים בשמים הם אלה שהסיסמה שלהם, כדברי המדרש, 'נעשה ונשמע'. לפעמים הם יורדים אל האדמה. אל תעשו מזה עניין גדול, המרחק לא גדול כי הרעיונות כבר סללו כבישי אגרה לכל העננים ומה שמסתתר מאחוריהם. מלאכים נחשבים עומדים ויש להם רגל אחת.
כי לאן יש ללכת כשאמת אופפת אותך מכל עבר?
הרגע שבו נולד רעיון היה הרגע שבו מולידו, הנחש, הגיע אל הגברת הראשונה של האנושות והציע לה תפוח. כלומר, מדובר בארס. כל השאר היסטוריה או היסטריה, כרצונכם. מאז ועד עתה גן-עדן הוא סימבול למציאות גלויה לעין. זה לא יקרה שוב בקרוב כי האדם כידוע נשמט וירד ל'עולם' (העלם מלשון הסתר) והוא חי בבועת אשליה אחרי שהתפתח בשלייה. הוא בחר מרצונו לחיות בתוך דמיונות, מאוויים, חלומות וסמים, כלומר, בתוך מבחר גדול של רעיונות. מדוע? התשובה ברורה לחלוטין, האדם בחר מרצונו לחיות במקום שבו אין אלוהים. כדי לדייק היטב, במקום שבו הוא האלוהים וכל השאר כפופים לו. זה מה שעשה רעיון שאותו הפיץ הנחש ויצר בכך את ה'עולם'.
שום רעיון, אווילי ככל שיהיה, לא שינה את חייו של קיכלי מצוי. הוא עדין שולף תולעת שמנה ולחה מתוך האדמה כפי שהיה עושה לפני חמשת אלפים או עשרת אלפים שנה ויותר. אבל האדם שחי פה לפני מאה שנה בלבד זר לנו לחלוטין ואשתו הפכה לברקודה פמיניסטית לפני שהצלחנו לסובב ראש. רעיונות שינו אותו בתכלית והפכו את חייו לחלוטין הנ"ל.
אני רוצה להתייחס לדברים בצורה נקייה לחלוטין, מדיצינית, אפשר לומר, אולי סטרילית: יתושים נושאים מלריה כמו שמטוסים אסטרטגיים נושאים פצצות. כלבים מוליכים כלבת, פרות – שגעון וחולדות (גם יהודים) מפיצים דבר. אז למה שבני-אדם לא ירססו רעיונות לכל עבר? עד לאחרונה היו רק היהודים בגדר חיות (אולי בעצם תת-אדם) מפיצות מחלות ומרעילות בארות והם ביקשו שדרוג – להיות בני אדם שמפיצים רעיונות ממש, ככה מכובדים ונאורים.
איפה הם לא התרוצצו במאה ה-19 וה-20?
בשל חטא האדם והחיות הכריז הבורא על מבול ששטף את העולם לתוך האסלה ויצר עולם חדש, מבוסם וריחני. בעולם החדש ניתן הכשר לאדם ולחיות לזלול בשר כתאוות נפשם. כלומר, באכילת בשר בני אדם וחיות למעשה חיסנו את גופם כי הם החדירו את החיידקים הארורים המוחלשים לתוך קיבתם. רק בני אדם נצטווו לא לאכול את בני מינם כי הם הרי נשאים של רעיונות – וזה ארס של אסון קטסטרופאלי. כשרעיון אחד קרם עור וגידים ומגדל בבל החל לצמוח מתוכו ללא הרף – בלל הבורא את לשונם של הבנאים והבניין קרס. בני אדם נפוצו על פני תבל עם ההבל שיצרו.
השומר הכי אנוכי?
נותרו רק היהודים השואפים גם היום להפיץ רעיונות וחלקם המסחרי נמצא ותוסס בארץ ישראל. כל השאר הוגדרו מאז ומתמיד כבני אדם ואין להם אספירציות מיוחדות להיות מלאכים. כמו שאמרתי, בעבר הרחוק והקרוב סבלו היהודים מהיותם חיית-הבית השנואה של המערב, מפיצי מגיפות שחורות, שותתים בדם ילדי-פסח, ולכן נפוצה הסכמה כללית נבערת שיש להבעירם באש קודש כנסייתית על המוקד. וכך הפכו, בניגוד לרצונם הטבעי וכנותם הנלהבת – למוקד ההוויה. רק לבני אדם נאורים הוענק אות קין מיוחד להפיץ רעיונות. הרעיון העולמי, הנדבך המרכזי של האנושות שקיבל סמכות ומגן: השומר אחי אנוכי? בא המבול והסיר את סימן השאלה. האות הבא שניתן - היה ברית-מילה. מילה? זה היה ספר שלם עם משפטים קצרים וארוכים... היהודים כאמור נבחרו על-ידי האנושות להיות נושאי כליה, ולכן מאז ולתמיד אנו מוכנים לתרום כליה כדי שמישהו בחוץ, בני האדם, יאמר עלינו שאנחנו בפנים, כלומר שייכים למועדון. לשם כך יוליכו היהודים, אפילו לאחר שקבלו כנפים בדרכם לשמים, את הכל – כלומר, כל רעיון בא בחשבון, עובר ושב. הבל – היה בטוח שהעשן שעלה ממנחתו עלה לשמים. האיש לא הבין כי כשיש בורא לעולם – כל מה שתאמר אתה, או אני לשם משל – הינו הבל. רעיונות נשארים על פני האדמה ורודפים אותנו כמו עלוקות הב-הב, מוצצים כל טיפת דם. הבל עולה לשמים כי הוא קל לעיכול והעננים סבורים שהוא תירוש או שנל 5 על שם חמשת חומשים.
אני אישית מעדיף להיות הכלב (או החזיר, תלוי מי בעל החווה), כלומר - היהודי, שעלול להמית אדם אחד בשיגעונו ( את עצמי) ולא להיות איזה אדם נאור הנושא רעיון נשגב כלשהו שעלול להמית עשרות או מאות מיליונים כמו כל רעיון טוב באמת. ויש המון רעיונות בריאים כאלה שיכולים להחליא, להשמיד ולהמית חברות שלמות, שנהיה בריאים: קומוניזם, מוסלמיזם, קתוליזם, אנטגוניזם, אימפריאליזם, קורקטיזים ואנכרוניזם. לאחרונה צצה ישות אנכרוניסטית צעירה, עודף מאלה שמנסים בכל עת לשדרג את מעמדו של היהודי לדרגת בן-אדם. הרעיון שלה לסרב להתגייס לצה"ל כי שירות בצבא זו החלטה פוליטית בעלת משקל כבד, בדיוק כמו סירוב. הגברת הצעירה, תלמידת תיכון לאחרונה, אומרת, הכלא הצבאי מפחיד אותי פחות מאשר אובדן האנושית של החברה שלנו. גברת צעירה, איזו אנושיות? ממתי והיכן יהודי נחשב אנושי? ומי את שתטפחי בנו תקוות שווא כאלה?
