דניאל מעוז ביצע את אחד ממעשי הרצח המזוויעים של השנים האחרונות. הוא רצח בדם קר את הוריו, ממניעים כספיים, ולאחר מכן ניסה להטיל את האשמה על אחיו. בית המשפט המחוזי בירושלים גזר עליו שני מאסרי עולם מצטברים, ועוד חמש שנות מאסר על השמדת ראיה - הסכין בה ביצע את הרציחות.

אם יקצוב נשיא המדינה את עונשו של מעוז, משמעות העונשים המצטברים היא שעליו לרצות 65 שנות מאסר, כך שמירב הסיכויים שהוא יסיים את חייו בכלא, או ייצא ממנו כאדם זקן מאוד. למרות זאת, הגישה נגדו המדינה בדצמבר 2014 כתב אישום נוסף על בידוי ראיות - עבירה שהעונש המירבי עליה הוא חמש שנות מאסר.

לטענת המדינה, בהיותו במעצר בזמן משפטו, זמם מעוז לבדות "ראיה" שתטיל את האשמה על אחיו. היה זה מכתב שהתיימר להיות "עדות ראייה" ולפיה בליל הרצח נראה האח יוצא מבית ההורים. מעוז שכנע עצור אחר - רוני בן-ארבון - להדפיס ולשלוח את המכתב לבית המשפט ולפרקליטות. מדוע חשוב לפרקליטות להעמיד לדין את מעוז גם על עבירה זו? מה זה משנה אם יהיו לו שני מאסרי עולם ועוד חמש שנים, או שני מאסרי עולם ועוד עשר שנים?

התשובה ברורה: חיוני ביותר שמערכת אכיפת החוק בכלל ומערכת המשפט בפרט יגנו על עצמן. אסור בתכלית האיסור לאפשר למישהו לשבש הליכים, לבדות הליכים, להשפיע על עדים או למסור עדות שקר. שהרי אם אלו יתאפשרו, אפילו בצורה מינימלית, אפשר לסגור את כל העסק. ההיגיון כה ניכר לעין, עד שאין צורך בהסברים נוספים.

נזכרתי בעניינו של דניאל מעוז אגב הדיבורים על הסדר טיעון עם אהוד אולמרט - כמובן, להבדיל אלף הבדלות בין העבירות של השניים. הצד השווה שבשני המקרים הוא, שלמרות שכבר יש עונש מאסר - אין מקום לוותר על העמדה לדין וענישה כאשר נעשים מעשים העלולים לפגוע בטוהר המשפט.

ברמת העבירות הללו בלבד, מעשיו לכאורה של אולמרט היו חמורים בהרבה משל מעוז. ונזכיר: בידי המדינה הקלטות של שיחות בין אולמרט לבין שולה זקן, בה הוא נשמע מנסה לשכנע אותה שלא להעיד במשפטם המשותף בירושלים ושלא לחתום על הסדר טיעון במשפט הולילנד. לחצים אלו, שלוו בהבטחות לתשלום ניכר - ובמקרה של המשפט בירושלים גם בתשלום בפועל - מהווים לכאורה עבירות פליליות חמורות.

סעיף 244 לחוק העונשין, שכותרתו "שיבוש מהלכי משפט", קובע: "העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו - מאסר שלוש שנים". תזכורת: אולמרט הורשע בפרשת טלנסקי במרמה והפרת אמונים, שהעונש עליה גם הוא שלוש שנות מאסר.

סעיף 246, שכותרתו "הדחה בעדות", קובע: "(א) המניע אדם, או מנסה להניעו, שבהליך שיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות או מהודעה שמסר, דינו - מאסר שבע שנים. (ב) המניע או מנסה להניע כאמור בסעיף קטן (א), בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה, מתן טובת הנאה או כל אמצעי פסול אחר, דינו - מאסר תשע שנים". תזכורת: אולמרט הורשע במשפט הולילנד בקבלת שוחד, שהעונש עליה באותה עת היה שבע שנות מאסר, וכיום הוא עשר שנים.

החומרה היתרה במעשיו של אולמרט נובעת משני גורמים עיקריים: הסדרתיות שלהם וההצלחה שלהם. ההקלטות מלמדות, שאולמרט פעל בצורה שיטתית במשך מספר שנים למנוע מזקן לומר את האמת. זה לא היה מכתב מפוברק בודד, אלא מערכת שלמה של לחצים ופיתויים ששכרם בצידם. ואילו פסקי הדין בשני המשפטים מלמדים, ששתיקתה של זקן מנעה את הרשעתו של אולמרט הן בפרשת ראשונטורס, הן בפרשת טלנסקי והן בפרשת יוסי אולמרט.

לכן, כל הסדר עם אולמרט - אם ייחתם כזה - חייב לכלול הודאה והרשעה שלו בהדחה בעדות ובשיבוש מהלכי משפט, וענישה ממשית שלו בשל עבירות אלו. כל התנהלות אחרת תהיה ביזיון לשלטון החוק ולשוויון בפניו.