באורך נראה אור

הצו והמצוה

יֵשׁ צַו וְיֵשׁ מִצְוָה וּשְׁנֵיהֶם חוֹבָה
לְקִיּוּם חֶבְרָה וּמוֹרֶשֶׁת נִשְׂגָּבָה
גָּם נְשִׂיאָה בְּעֹל תְּנָאי בּל יַעֲבוֹֹר
לְכֹל חָפֵץ חַיִּים חַיֵּי חֹפֶשׁ וּדְרוֹר
רַק הַצָּו וְהַמִּצְוָה לִשְׁמוֹר

לְטֹהַר הַמִּדּוֹת מקוֹם נִכְבָּד לְיָעֵד
וּלְהַקְפִּיד את מְּקַיְמֵי הַחֹק לְעוֹדֵד
לְבַל תְּהֵא הַשׁחִיתוּת דָּבָר שָׁכִיחַ
שֶׁלּא יְהֵא צֹרֶךְ עוֹד בְּסוֹרָג וּבָרִיחַ
כָּכָה תְּצַוֶּה מְעַל כֹּל צָרִיחַ

זֶה שֶׁהָיָה אָז וְזֶה כֵּן עַתָּה יֵשׁ רִבּוֹן
הַבּוֹחֵר בָּאָדָם הַמַּתְאִים לַמָּקוֹם
שֶׁיַּעֲשֶׂה שָׁלוֹם וְיִמְנַע רִיב וּמָדוֹן
בִּכְהֻנָּתוֹ אִישׁ לֹא יִטּוֹר וְלֹא יִנְקוֹם
לִנְהוֹג כִּאִישׁ שָׁלוֹם כְּאַהֲרֹן

בגדי הכהן והמדים

יהיו כאלה שיתמהו, איך זה שהתורה שדרכה להביא דברים בתמצית כפי שזה נקרא בתאור בגדי אדם וחוה מתוארים בפסוק אחד(בראשית ג/כא) ואילו כאן תאור בגדי הכהן ומדיו משתרעים על פני יותר מ-60 פסוקים בפרשות "תצוה" וּבִ"ויקהל" וב"פקודי". הטעם לכך כי לבוש אדם וחוה הם מעשה אלוהים והוא שהלבישם ואילו בגדים שנעשים בידי אדם צריך שיהיו מפורטים וברורים לבל ישמט פרט זה או אחר. לכל חלק בבגדי הכהן, יש יעוד מסוים וחשוב. בכך ניתן להוכח מהאמור בפרשה על כל פריט ופריט. מדוע לתמוה? האם אנו תמהים על מדי הצבא לפי פקודות מטכ"ל העשויים אך לתכלית מוגדרת ואין אנו תמהים על בגדי שופטי בית המשפט כולל הגלימה והעניבה והגון. צריך לעשות אבחנה בין ממלא תפקיד יחודי לבין אדם רגיל שהוא ככל אדם. כאן הכהן נושא על כתפיו ועל לוח לבו את שמות בני ישראל לשבטיהם כדי שהקב"ה יזכרם לעת מצוקה ויצילם מכל רע. ואם בלבוש עסקינן, צריך לומר כי מדים ולבוש אחיד, מבטלים את המראה החיצוני של האדם ומעמידים את האדם בעיני רואיו כאדם בעל תפקיד מוגדר.

נר התמיד ומשעות האור במשכן

נר התמיד בפרשת תצוה כפי שרש"י אמר הוא המשך לאמור בפרשת תצוה על המנורה: ועשית מְנרַת זהב טהור מקשה אחת וגו... (תרומה כה/לא) היא המשך לפרשת תרומה כי בתצוה נאמר גם: ואתה תצוה את בני ישראל להעלות נר תמיד. לכאורה האור הוא לכבוד הקב"ה במשכן שאיננו שוכן בו אלא אך מתגלה שם למשה ואהרן. הלא הוא יוצר המאורות ואיננו זקוק לאור שיעלו בני ישראל, הלא נאמר: באורך נראה אור (תהלים לו/י כי באור ההוא בעצמו הוא משקיף עלינו. האור עובר מן הקב"ה לאדם להאיר לו את החיים להראות דרך הישר בה ללכת. אמר ר' מאיר, אמר הקב"ה: חביב עלי נרות שאהרן מדליק מן המאורות שקבעתי בשמים. לא שאני צריך לאור בשר ודם הזהרתי אתכם על הנרות, אלא להעלות אתכם שתדעו מה חבתכם לפני, שיהיו ישראל מאירים למי שמאיר לכל העולם כולו. כוונת המדרש ללמדנו כי ראוי להם לישראל, שיהיו מודעים לכך שהם יוצאים לפני ה' כמי שמאיר לחברו בחשיכה. אמרו ישראל: רבונו של עולם, "באורך נראה אור" ואתה מצווה שנדליק לפניך נרות. לא בכדי הפרשה פותחת בנר התמיד לדבר על האור הוא אורו של עם ישראל המקבל אורו מהקב"ה להאיר לכל העמים ואור זה ישאר תמיד דולק להאיר שרכו של ישראל ולהאיר דרכם של אומות העולם להיטיב מעשיהם ושכל אדם וביחוד כל מנהיג שיעשה מעשיו גלויים באור ולא במחשכים ושיהיו ידועים וגלויים ולא נסתרים מעיני הציבור, כי הרי בעינו אלוהים הכל גלוי וידוע ובאחר הימים הכל נודע. על האדם לדעת כי לא לעולם חֹסֶן ולפתע הכל נודע. וכל מעשי החוטא שנעשו בּמַחְשָׁכִׁים יהיו גלויים וידועים ושלם ישלם עליהם ויבין כי נִצּוּל החשכה לא תועיל, וחטאיו ופשעיו לתהום אותו יובילו. לכן צווה הק שהאור ישאר דלוק תמיד, שנאמר: מערב עד בקר (כז/כא). כדי שלא להסתיר מעללי הרשע.

הקרב אליך את אהרן אחיך

כפי שלא פעם אמרנו התורה כמעט באופן עקבי נותנת מעמד מיוחד לצעיר בין האחיו על פני הבכור. זה מתחיל מאברהם אבינו שהעדיף את יצחק על בנו בכורו ישמעאל (ואין חשובות לעובדה שישמעאל נולד לאברהם משפחת שרה.) כך נהג יצחק בהשפעת רבקה בבנו יעקב שהעדיפו על בנו הבכור עשו, ויעקב עצמו העדיף את יוסף על פני אחד עשר אחיו. וכרן משה מועדף על פני אהרן הבכור. ובתקופת המלאכים שלמה מועדף על-ידי דוד על פני האח הבכור אמנון. ויש משמעות לכתוב הַקְרֵב אֵלֶיךָ את אהרן אָחִיךָ.

(כח/א) משמעות הדבר נודעת מן העובדה שהקב"ה הרים כוח התורה על כוח העבודה, משה מסמל את התורה ואהרן את העבודה- הכהנה. לכן באמרו "הקרב אליך", שתהא מעלתו של אהרן קרובה למעלתך, כי כתר תורה גדול מכתר עבודה דברים אלה הם מפי הנצי"ב (נפתלי צבח ברלין) בכך אומר הנציב כי אהרן מתקרב אל משה אך לעולם לא יהיה במעלתו ברם אין זו אלא דעת ראש ישיבת וולוז'ין שעסק כל ימיו בתלמוד תורה. אלא שאין צורך להרחיק לכת הקב"ה בכל התרה כשמדובר בשני מנהיגים אלה תמיד יאמר: משה ואהרן ולא אהרן ומשה. כי משה נבחר להיות נביא כשזו המעלה הרוחנית הגדולה ביותר, בעוד אהרן נבחר לחיי יום בשירות העם. הדברים שנאמרים בתורה על משה ואהרן ובני אהרן שיש תורה ויש עבודה, ושניהם חשובים בעיני הקב"ה. משה מסמל את התורה ואהרן את העודה וזה בלי זה, לא מתקימים, תורה ועבודה או תורה ומלאכה חד הם.

לשרת את העם

הנאבק להבחר כמנהיג, נאבק הוא לשרת את העם, הן הנביא והן הכהן למרות השוני בתפקודם כמנהיגים, אין המנהיג מתעלה מעל לעם, הוא חלר מן העם ועל כן חייב הוא דין וחשבון לעם שבחר בו שיהיה מנהיגו של העם . אנו עדים בימינו לתופעה אצל שכנינו בעיקר כי לא המנהיג משרת את העם, אלא העם משרת את המנהיג. למרות התאור המפורט של בגדי הכהן מלאי תכשיטי זהב ואבנים טובות ומרגליות, אין הוא אלא הוא מכהן בתפקיד שהתורה הגדירה אותו בפרוטורט. בימי יציאת מצרים היה זה תפקיד של קיום הפולחן לאלוהים בצורה מרוכזת ומפוקחת והכל למען שבטי ישראל שנושא שמותיהם על לוח לבו בשימו אותם על כתפיו. כמנהיג שנושא על כתפיו את עמו ואת הנטל על-פי דברי התורה, שמחייבת את העם לציית לכהן, אז הקב"ה רואה את שמות בני ישראל וזוכר את צדקתם. הפרשה איננה עושה אבחנה בין מנהיג שממלא חובות שהן מצוות התורה לפולחן ולאמונה לבין מנהיג שתפקידו להנהיג את העם גם באורח החיים לתת יחס הראוי לחברו ולמרות חילוקי הדעות בין בני אדם לשמור על אחדות הָאֻמָּה. העם שמנהיגיו כמשה ואהרן יעמדו בכל התלאות וישיגו את המטרה לשמה יצאו ממצרים כולל להתגייס לצבא ולהלחם על קיום העם והמדינה. בשלום שלום ובמלחמה מלחמה גפי שמשה בטא זאת באמרו לבני גד ולבני ראובן: האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה (ספר במדבר מטות לב/ו). ענו לו: ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר הֲבִיאֹנֻם אל מקומם (מטות לב/יז) לא נשוב אל בתנו עד התנחל בני ישראל. (מטות לב/יח). הקשר בין תורה ומלאכה, כפי שבטא זאת הנביא: יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּֽׁלַח (נחמיה ד/יא) . כל האמור בפרשה על "והקרבת" את הפר ואת האיל וגבשים בני שנה לא היו הנמצא לולא עמלו בגידולם ועבודה הדרושה להתאמתם למצות הקרבנות, אילולא היה מי שעסק במלאכת הרעיה והזריעה לגידול מזון להם ולאדם. על כל אלה מצווים בני ישראל לעסוק בעבודת האלוהים ובעשית מלאכה.

הַכְּהֻנָּה אֵינֶנָּה מִשְׂרָה הִיא שֵׁרוּת הָעָם בְּיָשְׁרָה
בַּיָּשְׁרָה דָּרָה הַמַּטָּרָה הַרְחֵק מִן סִטְרָא אֲחָרָא
דֶּרֶךְ יְשָׁרִים פֹּה זְמִינָה בְּתוֹרָתֶנוּ וִיחִידּה בְּמִינָהּ
וְאֵין לָנוּ טוֹבָה הִימֶנָּה בְּעֶרךְ (1)מוּסָר שָׁם תִּמְצָאֶנָּה (1)מונח לחיפוס

ישראל על מוסר צמח אוי לסוטה מזה וסרח
כהן או נביא היינו הך החוטא חטאו לא יסלח
כי אמת מארץ תצמח וחכם תורתו לא ישכח
זה הקוד גם זה הסוד אין זולת דרך ישרים עוד