טרור בלונדון

נדמה לי שבישראל לא נשכחו שני אנגלים מוסלמים שהגיעו הנה לפעולת התאבדות. האחד נהרג. גופתו של השני נמשתה מן הים וזוהתה רק כעבור שבוע.

באנגליה נערכה "חקירה" ועד היום לא ננקטו שם כל צעדים כי כל עוד אין האנגלים עצמם נפגעים מכך יכול העולם כולו להתפוצץ. באנגליה יש החושבים שראוי לו לעולם שיפוצץ עצמו לרסיסים ויותיר את אלביון.

ביום ו' קיבלתי מכתב שבו הוזכרה מתקפת הטרור במרכז לונדון. כמו כן צויין במכתב שאולי המתקפה הזו תהיה שיעור שהבריטים ילמדו ממנו.

למכתב זה השבתי שלונדון סובלת התקפות טרור של ה-IRA האירי זה שנים ושום דבר לא למדו. לדעתי ינסו הפוליטיקאים האנגלים לפייס את המוסלמים על-ידי הטלת האשמה על ישראל. ייתכן שיאיימו בניתוק יחסים ואולי יקראו לשגרירם ללונדון "להתייעצות" ובכך ייתנו לערבים להבין שהם עומדים לצידם ולא צריך להתקיף אותם.

כשמדינה מערבית מסתבכת עם הערבים או מנסה להשיג השפעה ושווקים בארצות ערביות היא נטפלת לישראל.

המוסלמים עצמם מאשימים את ישראל בפיגועים שלהם. הם טוענים, למשל שישראל היא האחראית לפיצוץ מגדלי התאומים. יחד עם זה הם נהגו לרקוד ברחובות בכל פיגוע כזה עד שמנהיגיהם נוכחו שהפגנות השמחה מזיקות להם.

אתמול אמר ראש ממשלת אנגליה, מר בלייר, שיש להילחם בסיבות לטרור ולדעתו הסיבות הן הסכסוך במזרח התיכון והרעב באפריקה.
קרא את הדברים ידידי ששלח לי את המכתב ביום שישי והודיע לי שהוא שונא אותי כשאני צודק.

הלוואי שלא הייתי צודק. העולם אינו נוטה להסתדר לפי המאוויים שלנו ואין טעם בכל הוויכוחים המרים והטחת ההאשמות בינינו. כל אחד היה מעדיף שהעולם יסתדר לפי רצונו ואם אין הדבר מתרחש אל תאשים את אחיך או המתנגדים לדרכך. גם להם אין העולם מסתדר על-פי רצונם.

מורינו, הורינו ואורח חיינו דורשים מאתנו למצוא סיבה לכל מעשה שנעשה על-ידי בני אדם. אם נחשד אדם בפשע יחפשו החוקרים וינסו לגלות את ה"מניע". אנחנו נתקלים בביטוי "מוטיב" בכל סדרת משטרה ובכל סיפור בלשי. תובע יתקשה לשכנע שופט או חבר מושבעים שירשיעו חשוד רק על סמך הוכחות נסיבתיות ומבלי שיהיה לו "מוטיב".

מר בלייר ניסה אפוא לאמר מהו המוטיב של מניחי הפצצות בבירת אנגליה.

אך אם עוסקים בערביים כדאי לשכח את המושגים המערביים. יש להם מוטיבים אך אלה מפותלים ומסובכים במיוחד.

הערבי הוא צייד ממדרגה ראשונה. הערבי המקורי בא מחצי האי ערב. במקום זה התאחדו שבטים נודדים לקריאתו של מוחמד ויצאו לכבוש את העולם.

הבדואי לא ישרוד אם ציפור תחמוק ממבטו, כי אז גם הנחש יחמוק מעיניו ויהרגנו. במדבר שורד רק מי שגופו מתגבר על התנאים הקשים. לכן אין גשש טוב מהבדואי ואין צלף כמוהו. מאחר שאין לבדואים אספקה מרובה של תחמושת וכל כדור יקר אין הבדואי יכול להרשות לעצמו ירית סרק שאינה פוגעת במטרה.

מיום שהרובה הגיע לידי הערבי במדבר נעשה בעל הרובה לשליט כל יכול בשבטו ובארצו. הרובים התרבו ומי שרכש לעצמו רובה רצה לעשות בו שימוש.

כשערבי יוצא לציד הוא אינו יוצא להשיג ארוחה. ציד זה מסע הרג. הערבי אורב במקום מסתור ויורה בכל בעל חיים ובעל כנף.

זכורים לי ערבים שהיו מגיעים העירה צוהלים ועליזים מנופפים בעיטים, בזים, ושאר עופות טורפים שהמיתו. את ציפורי הטרף אין אוכלים. מנופפים אותם לעיני כל שכולם יראו איזה ציד מוצלח האיש.

על חצי האי ערב הביא הרובה אסון אקולוגי.

נדמה לי שאם אספר כאן על נחלים זורמים בסעודיה ועל פסגות מכוסי שלג יחשבו הקוראים שאני מספר בדיות. אך אלו אינן בדיות. יתר על כן יש כמה סוגים של ציפורים נדירות מאוד בסעודיה. הכל בפסגות הגבוהות שאיש אינו טורח לעלות אליהן.

מי הפשרת השלגים יצרו נחלים זורמים שבהמשך דרכם במורדות הם נבלעים באדמה. נותרו סימנים מובהקים לנחלים שזרמו על-פני האדמה. ונותרו שרידים של צמחיית יער.

הערבי עם הבארודי בידו חיסל את הצמחיה. בעצים השתמש למדורות. אך אם הורגים כל ציפור נודדת, כל זאב, שועל וצבי אין מי שיעביר זרעים בלשלשת או בפרוותו ויחדש את הצמחיה.

את המדבר של חצי האי ערב יצר הערבי במו ידיו.

אם תשאל ערבי על כך ימשוך בכתפיו ויגיד שזה מן אללה.

מי שחקר את אורחות חייהם של הבדואים נוכח להפתעתו שלבדואים יש מערכת הגנה מיוחדת. כל בדואי היוצא לרעות או לשוטט יודע שבמאהל רואים לאיזה כיוון הלך והכל יודעים מתי יצא. אם לא שב יצאו לחפשו ואם נוספו עקבות זרים על עקבותיו ילכו אחריהם. קשה לחטוף בדואי במדבר כי תוך זמן קצר יעלו בני שבטו על עקבותיו ועל עקבות החוטפים.

אך שונה הדבר לגבי זר ההולך במדבר. איש זר זה ציד. לא יבואו לחפשו ולא ידעו מי הרגו. שוד ורצח של זרים נחשבים לדבר המובן מאליו. הזר - כך ילמדו את ילדיהם - פלש לארצם ואת הפולש חובה להרוג. מה גם שבכיסיו או בתרמילו מצוי התגמול על הריגתו.

ילד שגדל באווירה כזו מבין שאסור להרוג ערבים וצריך להרוג זרים.

זה בסיס ערכי בחינוך הערבי. הערבי רואה בכל אומות העולם יצורים שנועדו לציד כחיות בר. רק את הערבים הוא רואה כבני אנוש ואותם אסור לצוד.

לצוד זה להרוג. הריגה בעת מלחמה או בעת שלום היא תמיד הריגה. אם אתה לובש מדים או עירום אינו מעלה או מוריד דבר. לא המדים הורגים.

איני מכיר אומה שאנשיה מרקדים סביב גופת אדם שהרגו מלבד האומה הערבית. אם תגיד לי שיש איזה שבט מסתורי באפריקה או ביערות הגשם שמרקד סביב גופת הנרצח אשמח מאוד לצרף את השבט לאומה הערבית.

אני מפריד במכוון בין ערבים לבין מוסלמים. מיליוני המוסלמים באינדונזיה מתעבים ערבים על אף שמילות התפילה של המוסלמים יכולים להיאמר בשפה הערבית בלבד.

אם מוסלמי יאמר "אין אלוהים מבלעדי אללה ומוחמד שליח אללה" בכל שפה אחרת לא ייחשב לו הדבר כתפילה.

הערכים המקובלים בתרבות כגון קיום הבטחות, אמירת אמת ונטילת אחריות תופסים לגבי הערבי רק ביחסיו עם ערבים. יתר אומות העולם אינם ראויים להיכלל בערכים אלו וככל שירמה אותם וישטה בהם כן יגדל כבודו.

נוסף לכך קיים גם מושג הכבוד הערבי. ניצחון אויבו במלחמה היא רמיסת כבודו. הערבי שנוצח במלחמה ונותר בחיים רואה עצמו בזוי ונקלה ולעולם לא יחדל לרקום מזימות כדי להפיל את אויבו. מאחר שגם לאויב יש כבוד הרי בנצחון לא די. כי האויב המנוצח עודנו אויב. יש להרגו.

הערבים כבשו את חצי האי האיברי במאה השמינית ובמלחמת הרקונקיסטה הובסו. את אובדן ספרד אינם יכולים לקבל אלא כהשפלה והם שואפים לשוב ולנצח.

המערב שניצח אותם הוא האויב שהשפיל אותם. את האויב צריכים להרוג. לא חייבים לצאת לקרב עם האויב בגדודי צבא ובהנהגת סאלאח א-דין אל-איובי. כל שיעשה הצבא יכול כל ערבי לעשות: להרוג.

ואם האויב ישלח חיילים להרוג בערבים תמיד תופיע הטענה שאין הצבא צריך לפגוע באזרחים חפים מפשע.

לפני כשבועיים ניסתה מחבלת מעזה לפוצץ עצמה בקרבת מחסום ארז. זה לא עלה בידה והיא נלקחה למעצר.

התברר שהיתה נוסעת כל שבוע לבית החולים סורוקה בבאר שבע לקבל טיפול בכוויות שעל עורה. כתב הערוץ הראשון בטלוויזיה הישראלית ראיין אותה בהיותה במעצר ושאל אותה אם לא חששה שתפגע באזרחים חפים מפשע.

היא חייכה חיוך מריר ואמרה "אין פה אזרחים חפים מפשע".
מר בלייר, אין אזרחים חפים מפשע באוטובוסים וברכבות של אנגליה. אל תחפש את המוטיבים של הרוצחים אצלנו.