פקודת יום

הרמטכ"ל הינו דמות חינוכית ומקובלת בציבור כאיש אוביקטיבי, שאינו אומר את שרוצים לשמוע או להשמיע אלא את מה שצריך. ולכן, המשפט שאמר כה הלהיט את הרוחות. מחד-גיסא, הפרשנות המיידית היא כי חיילי צהל אינם פועלים לפי רוח זו ויש מקום לתקן זאת וככל שנקדים כן ייטב, ומאידך אם לא זה המצב למה להשמיע אמרה פרורוקטיבית זאת?

הפוליטיקאים מיד עטו על המציאה והחלו זה לומר כך וזה לומר כך, אבל הגזימו. יאיר לפיד לדוגמה אמר שמי שמבקר את הרמטכל כאילו ביקר את צהל ולא היא. כסבא לנכד לוחם שאינו משרת בבמחנה או בגלי צהל, אני יודע להפריד בין החיילים לבין המפקדים, כפי שידעו להפריד במלחמת יום הכיפורים ביניהם, ואמרו שזאת המלחמה של החיילים. כך גם כאן החיילים אינם אחראים לאמרותיו של הרמטכ"ל הן הנכונות והן השגויות. בוןדאי צריך להימנע מהכללות.

לא רצה לשקר

טוב עשה ראש הממשלה שלא הגיב לא בעד ולא נגד, וטוב היו עושים כלי התקשורת והפוליטיקאים אם לא היו מגיבים, כי התלהטות הרוחות בעניין זה שירתה את אויבי ישראל בארץ ובעולם. אולם נשאלת השאלה מדוע לא יצא הרמטכ"ל קבל עם ועולם ולא הבהיר את דבריו? האם פתאום קיבל רגלים קרות, ולא מצא מילים בפיו או שמא הבנו אותו והוא לא רצה לשקר לנו?

לרמטכ"ל מספר צינורות להביא את הנחייתו בפני חיילי ומפקדי צה"ל, אחת מהן היא פקודת יום של הרמטכל לצה"ל בו הוא מפרט את עמדתו בנושא זה או אחר וזאת אם אינו סומך על המפקדים. הדרך השנייה היא להגדיר במפורש את פקודות הפתיחה באש כך שיהיה ברור מתי, ואיך יורים במי שהוא מחבל או עבריין אחר.

בכל מקרה הרמטכ"ל צריך לדבר פנימה ולא החוצה, התלמידים בפניהם דיבר מחרתיים יתגייסו לצהל, וישמעו זאת במו אוזניהם. בשביל זה לא צריך רמטכ"ל. הוא גם לא פוליטיקאי שצריך להביע עמדתו בפני הציבור, אלא אם מדובר בנושא אקוטי המחייב את התייחסותו ולכן אמרתו כל כך אומללה. נקווה שיסיק מכך את המסקנות הנכונות ובפעם הבאה יהיה חכם אפילו הוא צודק.