עניינו של מאמר זה בהיסטוריה רחוקה החיה ונושמת בימים אלו ממש. הקרבות המתנהלים עכשיו מצפון לחלב על השליטה על הציר המרכזי למעבר הגבול בטורקיה, ושבהן מעורבים עכשיו הרוסים וצבא שכירי אסד, המורדים, הכורדים וארטילריה טורקית, מביאים לידיעת הציבור שמות של עיירות הנכבשות על-ידי אחד מהכוחות, או מוגנות על ידו. לכל עיירה חשיבות טקטית משלה, והיא נמחית מעל פני האדמה. לעיירה אחת, הנמצאת בשלב זה באזור שבידי המורדים, לא הרחק מהגבול הטורקי וצפונית מזרחית לחלב, ושמה דאבק, יש חשיבות היסטורית מהמעלה הראשונה בתולדות האיסלאם משני טעמים. הטעם הראשון הוא שכאן, בעמק ליד הכפר (בערבית מרג' דאבק) נחרץ גורלו של המזרח התיכון למשך 400 שנים. כאן, ביום קיץ חם ב-1516, התקיים קרב מיוחד במינו בין האימפריה העות'מאנית, בהנהגת הסולטאן סלים הראשון ("האכזר"), לבין האימפריה הממלוכית ששלטה עד אז במצרים, ארץ ישראל וסוריה. כמה שנים לפני כן, הונח הבסיס לאימפריה הפרסית בהנהגת השושלת הספווית שהפכה את השיעה לדת המדינה. הסולטאן העות'מאני הסוני הביס את השאח השיעי הפרסי (שהיה למעשה אזרי) ב-1514 וסיפח לאימפריה העות'מאנית את עירק וכל מזרח אנטוליה. עכשיו חשו הממלוכים בסכנה העות'מאנית, ושלחו צפונה עשרת אלפים פרשים. מולם הציבו העות'מאנים את החידוש הגדול שלהם: ארטילריה. ההפתעה הייתה שלמה המודרניזציה ניצחה ניצחון מכריע את הקשתים והפרשים המעולים של הממלוכים. יהיה זה הארגון והחימוש של הצבא העות'מאני שיטיל את חיתיתו על אירופה בכל המאה ה-16. בעקבות התבוסה הממלוכית במרג' דאבק (ועוד תבוסה בחאן יונס), האימפריה העות'מאנית השתלטה על סוריה, לבנון, ארץ ישראל ומצרים.