קול אחד

בחודש ינואר 2013 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רון סוקול), בע"מ 11173-06-10 (יעקב פאר נגד מע"מ חיפה). המחלוקת בין הצדדים הייתה בשאלה, האם המערער (יעקב פאר) ניכה כדין את מס התשומות, הכלול בחשבוניות שהוצאו לו (בתקופה שמיום 1.11.2004 ועד 31.12.2005) על-ידי חברת ג.נ.ה.ג.נ מסחר כללי (להלן: "מנפיקת החשבוניות").

המערער, שהיה רשום במס ערך מוסף כעוסק במסחר במתכות, טען, כי במקביל לעבודתו כשכיר בחברת נ.מ.א. מתכות (להלן: "המעבידה"), נהג לרכוש מתכות כנגד חשבוניות שקיבל ממנפיקת החשבוניות, ובמקביל מכר את המתכות שרכש - בעיקר למעבידה וחלק קטן גם לאחרים. המערער דיווח למשיב על עסקותיו (בהתאם לחשבוניות שהוא הוציא למעבידה ולרוכשים האחרים), ובמקביל לכך ניכה ממס העסקות את מס התשומות (בהתאם לחשבוניות שהוצאו לו על-ידי מנפיקת החשבוניות).

המשיב, שניהל חקירה בלתי תלויה נגד גורמים החשודים בביצוע עבירות על חוק מע"מ, הגיע למסקנה, כי המערער כלל לא רכש מתכות ממנפיקת החשבוניות, אלא שימש כאיש ביניים, שתפקידו היה להסוות עסקות שנערכו על-ידי אחרים. בעקבות מסקנתו קבע המשיב, כי המערער אינו זכאי לנכות את מס התשומות, שנכלל בחשבוניות שהוצאו לו על-ידי מנפיקת החשבוניות.

המערער טען, כי הממצאים שעלו בהליכים הפליליים שניהל המשיב נגד הגורמים האחרים, מונעים מהמשיב מלכפור באמיתותן של העסקות שעשה המערער. בנוסף לכך טען המערער, כי קבלת עמדת המשיב תגרום למצב בלתי סביר, שבו הוא יחויב בתשלום מס העסקות (בגין מכירת המתכות) ובה בשעה יימנע ממנו לנכות את מס התשומות (בגין רכישת המתכות). תוצאה כזו, לדעת המערער, מנוגדת לעקרונות של הטלת מס אמת.

בית המשפט דחה את הערעור, אחרי שמצא, כי ניכוי מס התשומות נעשה על-ידי המערער שלא כדין. לטענה הנוספת של המערער התייחס השופט סוקול במילים אלה: "המערער סבור, כי לא ניתן לשלול ממנו את הזכות לניכוי מבלי לבטל את חיובו במס העסקות. על כך נשיב, כי אין כל מניעה שעוסק ימכור מוצרים ויחויב בתשלום מס עסקות מבלי שתהיה לו אפשרות לנכות את מס התשומות ששילם, שהרי תנאי לניכוי הוא כי החשבונית הוצאה כדין. יתרה מזו, ככל שהמערער סבור כי יש לשנות גם את חיוב העסקות, הרי שעליו לנקוט בהליך נפרד ומתאים".

לאחר מכן, פנה המערער למנהל מע"מ חיפה, וביקש להקטין את סכומי מס העסקות שדווחו על ידו בתקופה הרלוונטית, בקשה אשר נדחתה. כתוצאה מכך, פנה המערער בשנית לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"מ 21168-01-15), ואילו המשיב ביקש מבית המשפט למחוק את הערר על הסף בשל התיישנות, שיהוי והשתק.

בהחלטתה מ-6.3.2016 דחתה השופטת אורית וינשטיין (שמונתה לתפקיד הנכבד לאחר ששימשה כממונה במחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז תל אביב בשנים 2014-2002) את הבקשה על כל חלקיה, ואת החלטתה נימקה בין השאר במילים אלה:

"הכרעה בטענות ההתיישנות, השיהוי וההשתק השיפוטי המועלות על-ידי המבקש מצריכה בחינת הטענות המקבילות שהועלו על-ידי פקיד שומה חיפה במסגרת ערעורי מס ההכנסה של המערער ביחס לשומות מס הכנסה שהוצאו לו, ואשר במסגרתם נטען על-ידי פקיד השומה כי המערער הוא סוחר מתכות. זאת, כאשר במקביל נטען על-ידי המבקש, בתצהיר עדות ראשית שהוגש על-ידי נציג המבקש במסגרת ערעור התשומות, כי המערער איננו סוחר מתכות אלא מתווך, איש ביניים.

"מצב דברים זה, אף הוא משפיע ומשליך על שלילת האפשרות לסלק על הסף את הערעור דנא. מבלי לקבוע מסמרות לעת הזו, ניתן רק לומר כי הדעת אינה נוחה ממצב דברים בו, על פניו, מערער טוען לכאורה טענות סותרות בהליכים משפטיים שונים.

"אך באותה מידה, ואף ביתר שאת, יש לצפות מהמבקש, בהיותו רשות שלטונית להציג גרסה עובדתית סדורה, אחידה וקוהרנטית ביחס לפעילות המערער - האם מתווך או סוחר. לפיכך, ככל שבמכלול ההליכים המתנהלים בפני בעניינו של המערער - הן הערעור דנא והן ערעורי מס ההכנסה - עולות על פני הדברים טענות עובדתיות מטעם המבקש ופקיד שומה חיפה שאינן מתיישבות זו עם זו באשר לפעילות המערער, לא ראוי לסלק על הסף את הערעור דנן בטענת השתק כלפי המערער בלבד".

לא נותר לנו אלא להביע תקווה שדברי השופטת הנכבדה ישפיעו על מקבלי ההחלטות במקרים דומים.