טראמפ, טראמפיזם - בישראל

בארה"ב ובעולם תוהים, מה סוד הצלחתו של דונלד טראמפ, למרות התנהגותו הבוטה, חוסר התמצאותו בתחומים רבים והפגיעות שפגע בקבוצות רבות של בוחרים. ההסבר לתעלומה הוא חד-משמעי: גועל ודחייה שהעם חש כלפי הפוליטיקה המקובלת, הפוליטיקאים ושאר האליטות, שכולם מתיישרים על-פי השקרים שמכתיבה "התקינות הפוליטית" (ובמקור: להיות "פוליטיקלי קורקט"). לפני כמה עשורים, בשיא שלטון מפא"י, שטף את הארץ גל דומה, תחת הסיסמה "דבר אלי אמת" (אלף-מם-תו היו אותיות הכינוי של רשימת מפא"י בבחירות לכנסת). באמריקה, הכמיהה לצליל שאינו מזויף היא כל כך גדולה, שלרבים מאוד לא אכפת אם הצליל הזה הוא צורם או גס, ובלבד שיהיה קרוב למציאות, יענה על השאלות הבוערות, לא יטייח ולא יחפה וישקף את האמת. אף אחד אינו יודע אם טראמפ באמת עונה על הצימאון הזה, ושמא הוא רק מתחזה, אולם די בבחירה שבחר את המשבצת הזאת כדי להרימו על גל אדיר של תמיכה ואהדה.

אני חשתי געגוע, אם לא בדיוק לטראמפ, אזי לפחות ל'טראמפיזם' ישראלי, כאשר נחשפתי ברדיו ובטלוויזיה לנזיפתה הפוגעת והמעליבה של דוברת משרד החוץ האמריקני בממשלת ישראל, בעצם, עוד גידוף פומבי ששילח אובמה בנתניהו: כביכול, ישראל הורסת בתי פלשתינים בירושלים וב"גדה" ומגרשת את תושביהם, מחרימה אדמות פלשתיניות וממשיכה לבנות בהתנחלויות. והגרוע מכל - במעשים אלה הממשלה מתגלה כמי שלא באמת מתכוונת להגשים את 'חזון' שתי המדינות, ובלשון מגילת אסתר: 'וכדי ביזיון וקצף'. ממשלת ישראל לא הגיבה. וכי איזה מוצא היה לה? להכחיש את ההאשמה ולהצטדק, שכביכול היא כן מאמינה במפלצת 'שתי המדינות', זה מה שהאמריקנים רצו לשמוע! לומר את האמת, שאכן לא עולה על דעתנו לוותר ולו על סנטימטר מנחלת אבותינו? אהא! פה בדיוק חסר לנו הטראמפיזם הגואל, לומר לאויבים גלויים ולידידים צבועים ומזויפים את כל האמת בפרצוף!

ללא משפט

הסנטור פטריק לייהי ועוד עשרה אחרים עמו, כולם מן המפלגה הדמוקרטית, שיגרו איגרת לממשלתם ובה דרשו לחקור האשמה נגד ישראל שהוציאה להורג פלשתינים ללא משפט, ואם יימצא הדבר - להעניש אותה בהפסקת הסיוע הצבאי. כאן, ראש הממשלה דווקא כן ענה, אבל בהכחשה סטנדרטית, תקינה מבחינה פוליטית. אני הייתי מעדיף תגובה טראמפיסטית בצורת רשימה של מאות הקורבנות החפים מפשע - באפגניסטן, בפקיסטן, בעירק ובסוריה - שצבא ארה"ב הרג בשוגג בירי טילים ממזל"טים, בסיכולים ממוקדים. הם קוראים לזה "נזק טפל" או "נזק מקביל", באנגלית - Collateral Damage.

האמינו לי, השוואת אחוזי הנפגעים התמימים בידי האמריקנים בהשוואה לאחוז הנפגעים בנסיבות כאלה בידי צה"ל, לא הייתה מחמיאה למעצמת העל, שלאחרונה הפכה אותנו ל'ילד הכאפות" שלה. אלא, אמירת אמת כזאת נחשבת עלבון דיפלומטי כלפי מעצמת-על, וכבר אמרו הרומאים, שמה שמותר לאל יופיטר, אינו מותר לשוורים פשוטים. אך לצורך זה בדיוק המציאו דווקא אותם האמריקנים - את הטראמפיזם!

או קחו את הקלפטוקרטיה - שלטון הגנבים, המתיימרת להיקרא 'מדינת פלשתין', וכך הציגה את עצמה, למשל, בפני משלחת של יהודים ממוצא ספרדי בראשות יהודי-חצר מחצרו של מלך מרוקו, שלא התביישה לשחק כסטטיסטית במוקטעה ברמאללה בטקס מבוים של חנופה והצגת "מה יפית" שכבר חשבנו שעבר מן העולם.

הכנופיה השלטת שם זה שנים בחסדי ישראל וללא כל בחירות, מטיפה לה מוסר השכם והערב, בהלכות דמוקרטיה, הומניטריות ושלטון החוק. בו-זמנית היא פוגעת בנו קשות בשלוש חזיתות: מגישה סיוע חיוני לתנועת החרם העולמית נגדנו; מספקת את חומר הבערה המסית, המפרנס את אינתיפאדת הסכינים, ובין היתר ממציאה ומפיצה את העלילות הקשורות להר-הבית; והיא גם מחדירה לתוך המוסדות הבינלאומיים, מן האו"ם ודרומה, את רעל הדה-לגיטימציה של ישראל. מאז הנאצים לא היה מוקד כה ממאיר של שנאת ישראל כמו בעלי שלושת ראשי התיבות רש"פ, אש"ף ופתח - שלהוותנו לא מעטים מבני עמנו עדיין רואים בהם "פרטנרים".

כסף ציבורי גנוב

ישראל מתגוננת בשפה רפה ובקול ענות חלושה נגד ההשתלחויות וההתנכלויות של הכנופיה הזאת, למרות שכל כך קל לסתום להם את הפה, לא חלילה על-ידי ירידה לשפלתם, כי אם בעזרת הנשק החד והקטלני ביותר, הלא היא האמת. ללא ספק, הסוכנויות השונות שלנו יושבות על אוצרות של חומר המאושש את מה שהרחוב הערבי לוחש ומרנן זה שנים: ההתעשרות האגדתית של שכבת שליטי רמאללה ובראשם יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, המתהדר בתואר "נשיא" שאינו שלו.

ממשלות ישראל לדורותיהן יושבות ודוגרות על האינפורמציה הזאת ללא מעש. הן חוששות, פן חלילה תיפגע... אוסלו. האם באמת זה מה שנשאר לנו, להתגעגע לסוג של טראמפ ישראלי, שיפתח פה - חופשי, משוחרר וחושפני לא פחות ממידת התאכזרותנו במקרים כאלה כלפי המנהיגים שלנו, מנשיא ומטה - והוא יחשוף את הארמונות שלהם, את החברות ואת עסקי המיליונים, הכל מכסף ציבורי גנוב וישאל - לאן הלכו המיליארדים שכל העולם שפך עליהם יותר משני עשורים? מדוע הם סמוכים עדיין על שולחן המעסיקים הישראלים ו"המדינות התורמות" בשביל פת לחם?

לו חשפו שלטונות ישראל את האמת על הג'נטלמנים האלה, זה היה מייתר מסעות הסברה יקרים, מונע החלטות קשות של מועצת הביטחון, ואולי גם את המלחמה הבאה. לא מזמן ביקרו בארץ כמה חברים ב'דומה', הפרלמנט הרוסי. סופר לי, שלא מעט ישראלים ביקשו מהם בבדיחות הדעת: בחייכם, שילחו אלינו את פוטין, רק לשבועיים, זה יספיק! אבל פוטין עסוק, לא רחוק מכאן, וחוץ מזה אנחנו שייכים למערב. אז את מי נאחל לעצמנו, אם לא טראמפ כחול-לבן, רצוי במהדורה קצת יותר מעודנת ומנומסת?