אביגדור מופיע כאסטרטג של הפתרון הסופי לחמאס, בכל הזדמנות הוא תוקף את הממשלה והעומד בראשה על כי אינם ממגרים את שלטון החמאס, אלא שהוא לא נותן שום תוכנית, סיסמאות בלבד, על-מנת שיהיה רציני הגיע הזמן שפעם אחת הוא יהיה ספציפי.
תרחיש לפיו צה"ל נכנס לרצועה, החמאס נלחם קצת, מאבד מכוחו המונה בין 30 ל-50 אלף מחבלים ומחליט להיכנע -האם אביגדור מציע כי ניקח בשבי 20 או 30 אלף מחבלים, היכן נשכן אותם למה להאכיל אותם, והם מהווים פוטנציאל לחבלות בתוך הקו הירוק.
תרחיש שני צה"ל נכנס לרצועה, נלחם במחבלים מחסל 5,000 מהם, מה יקרה אז, העולם ישתוק?
ברני סנדרס יגיד כי הפעלנו כוח בלתי סביר והרגנו 20000 מחבלים,
תרחיש מס 3 צה"ל נכנס לרצועה, החמאס יורה רקטות על הדרום, מתפזר בכל הרצועה, נטמע בתוך האוכלוסייה האזרחית, האם אז נעבור בית בית על-מנת לנקות את הרצועה, האם אז הרעיון של החמאס יכבה ויתן לנו שקט, או שינהל מלחמת מאסף מבית לבית.
יש להניח שאירן לא תשב בשקט ועלולה להפגיז יעדי אוכלוסייה אזרחית שלנו בתל אביב וסביבותיה, החיזבאללה כעושה דברה של טהרן יפגיז את חיפה ובנותיה, ומה אז יגיד האסטרטג אביגדור, אין לכם חזון אין לכם ראיה אתם כישלון.
אז התובנה שלי היא כי לאורך 100 שנים שבענו מלחמות ומעשי טרור, וכמה שניתן להרחיק את יום היציאה למלחמה כדאי לעשות זאת. מי שזוכר את מלחמת ששת הימים המוצלחת במלחמות ישראל, הביאה ניצחון מוחץ ושנתיים אחר כך פתחו המצרים במלחמת התשה, עוד שלוש שנים והגיעה מלחמת יום הכיפורים.
אז בואו נשב בשקט שאויבנו הסורים, החיזבלונים, האירנים ועוד, יקיזו את דמם, אנו נמשיך בינתיים בבניית שיתוף הפעולה עם המצרים, הסעודים, הירדנים, ואז כאשר יגיע יום פקודה גם ניהיה ערוכים טוב יותר וגם שכנינו יהיו חלשים.
פחות תשומת לב ניתנה לכך שירדן החליטה שלא להציב מצלמות על הר-הבית - ויש לה סיבה טובה מאוד
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
