אדוני ירד בענן

וּמֹשֶׁה כְּבָר לֹא יִתְיַצֵּב

הערב נקרא בהגדה גם את הקטע "וירד מצרימה, אנוס על-פי הדיבור ויגר שם. מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים, אלא לגור שם, שנאמר: ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו, כי אין מרעה לצאן, אשר לעבדיך, כי כבד הרעב בארץ כנען, ועתה ישבו בארץ גושן".

בעוד שבעה שבועות נקרא על בני ארץ מואב שקיבלו פליטי רעב עבריים מבית לחם יהודה ונתנו להם סעד מספר שנים, כי בבית לחם יהודה כבד היה הרעב ולכן שערי מואב נפתחו לפליטי הרעב.

הערב נקרא את סיפור החרות שלנו, שהיה מלווה בייסורי פליטות בארץ מצרים, כי הרעב הניע את אבותינו ללכת בעקבות נתיבי הלחם אל ארץ מצרים. בערב הזה יושבות בתוכנו עשרים משפחות, שה' לא ירד אליהם בענן רחום וחנון.

20 ילדים ומשפחותיהם, משפחות של פליטי רעב שבאו לשבור שבר בישראל, קיבלו ממש ערב פסח צווים לעזוב את ישראל תוך 30 יום.

ייטיב לעשות שר הפנים אם ייענה לבקשה, שערב חג החרות, ערב קריאת מגילת ייסורי עם ישראל, שפסע בנתיבי הרעב לחיות בארץ לא לו, שימתיק את הגלולה לעשרים המשפחות, שקיבלו הודעות גרוש.

אני קורא לרב דרעי, שר הפנים שלנו, להעניק מתנת חג לעשרים ילדים הלומדים במערכת החינוך הישראלי ולהוריהם. שמע את קולם. תהיה מתנת החג לעשרים הילדים ולהוריהם מתנה של "וישמע ה' את קולנו... וירא את עניינו".

אֲדוֹנַי יָרַד בְּעָנָן רָחוּם וְחָנוּן

וּמשֶׁה הִתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם,

פֹּה שֶׁמֶשׁ כְּרוּתָה

עֲמוּסָה נְעוּרִים יְרוּיִים

פּוֹלֶטֶת מָוֶת זוֹל

וּמשֶׁה כְּבָר לֹא יִתְיַצֵּב.


שָׁם שַׁל מֹשָׁה נְעָלָיו

כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד עָלָיו

אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא.


פֹּה עוֹקְדִים נְעָרִים חַיִּים

כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עוֹקְדִים בּוֹ

אַדְמַת-מָוֶת הִיא

וּמֹשֶׁה לֹא שַׁל נַעֲלָיו מֵעַל רַגְלָיו


שָׁם סְנֶה בָּעַר בְּאֵשׁ וְלֹא אֻכּל

פֹּה סְנֶה שֶׁבָּעַר בְּאֵשׁ כְּבַר אֻכַּל.