שני ימי זיכרון: "לשואה ולגבורה" - "לחללי מערכות ישראל", והסמיכות ביניהם מסמלת את התקומה הציונית מתוך גיא הצלמוות ומחירה. אבל גם 6 מיליון כישלונות של אותה הציונות למנוע את האסון או להציל מפניו. חשבון הנפש מייסר, מפני שהזמן לא הקהה את הכאב ומפני שלאחר 70 שנים התסמונת האנטישמית ההיא חוזרת ולא רק בזיכרון מדובר, כי אם בסכנה ממשית. מעבר לאבל הפאסיבי דרושה פעולה. הוויכוח, האם עשינו די ערב השואה ובמהלכה לא יוכרע לעולם, אולם מה שקורה כאן ועכשיו הוא באחריותנו, וכאן מסתמן מחדל.
ברחוב היהודי ערב השואה הציונות הייתה במיעוט ורוב העם לא שעה לקריאתה לעלות לארץ. צדקתה הוכחה על-ידי השואה בצורה נוראה כל כך, שאחריה כבר לא היה טעם או צורך לומר "אמרנו לכם"! המדינה הציונית הסתפקה בפתיחת שעריה בפני כל יהודי ובחילוצים מתוך ארצות מצוקה.
קמפיינים יזומים, רגשנים ונלהבים, לשלילת הגולה ולעזיבתה, כפי שניהלה התנועה הציונית בשנות ה-30 לא היו עוד. להפך, תקינות פוליטית חדשה הכניסה את הציונות לתוך מרכאות וחייבה לנפות מן השפה את האידיאולוגיה הציונית. לא קראו עוד לבאים ארץ "עולים" וליוצאים אותה "יורדים", כי אם "מהגרים" ואת "הגולה" החליפו ב"תפוצות".
יצחק רבין ז"ל אולץ לחזור בו מן "הנפולת של נמושות", והיום מרשים לעצמם היורדים לברלין בגלל מחיר ה'מילקי' להטיף לנו מוסר משם (מעניין, מה הם עושים עם עצמם ביום זיכרון השואה).
בעיית הדה-ציוניזציה של המדינה אינה חדשה והיו צריכים לטפל בה מזמן, כי חבל על כל יהודי שלא הצטרף אלינו מפני שלא השתדלנו מספיק להעלותו. ובכל זאת, לא משום כך הזדעקתי, אלא בגלל
קשר חם
גידולי הפרא ופטריות הרעל שצמחו במקום הערוגות הציוניות העזובות - מזיקים, מסוכנים, חצופים ומרגיזים. התופעה אינה חדשה, אולם רק עכשיו זכתה לתשומת לב: תנועת ה-BDS הפועלת להחרמתה של ישראל, ובעצם להחרבתה, ותנועות דומות לה ברחבי העולם - רובה ככולה מונהגת על-ידי יהודים! יהודים עושים רצח אופי לישראל בקמפוסים, ארגון יהודי מיוחד הוקם בארה"ב, ג'יי-סטריט שמו, לתת גיבוי יהודי למדיניות אמריקנית אנטי-ישראלית. התועלת שהעשבים השוטים האלה מביאים לאנטישמים היא בעצם היותם יהודים. הפונקציה שלהם היא כשל עד מלך בהליך פלילי: מה שגוי ניאו-נאצי אינו יכול לומר בגלל התקינות הפוליטית בארצו, הוא משמיע מפיו של סייען יהודי, ומה שהם מעידים על עצמם, חזקה שהוא נכון!
אלא, שלשרות נאלח כזה לשונאי ישראל יש ערך רק כל עוד המשת"פים יכולים להראות זיקה קרובה וקשר חם אל אלה שהם מלכלכים עליהם. ככל שהם מתרחקים מן הליבה הישראלית או מורחקים ממנה, הניצולת האנטישמית שלהם יורדת והם חוזרים להיות אפסים. מן הטעם הזה, למשל, ג'יי-סטריט משתדלת להתקשט ב אח"מים ישראלים באירועים שלה. זו הלגיטימציה שלה, כך היא מציגה את עצמה כמביאה תועלת למתקפה האנטי-ישראלית.
וזה מחזיר אותנו למחדל הציוני של מדינתנו, המותקפת יומם ולילה ואינה משיבה מלחמה שערה. מדינה ציונות אקטיביסטית הייתה מבודדת, מרחיקה ומוקיעה את היהודים שונאי ישראל. נציגים ישראלים רשמיים היו צריכים להחרים את הופעותיהם ובפני הגרועים שבהם היו צריכים לנעול את שערי הארץ, כי את שן הארס שבה הם מכישים, ניתן לעקור רק מפה.
שונאיה של ישראל - אנטישמים שמאלנים, לאומונים, ערבים - כולם מדברים בשם אידיאולוגיות. גם מדינת היהודים המותקפת לא תוכל לעמוד ללא מענה אידיאולוגי, ואין לה אידיאולוגיה אחרת מלבד הציונות: דינמית, יוזמת, לוחמת ואינה נרתעת מלנטרל מהרסים מבפנים.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
