|
|
[צילום: רוני שוצר/פלאש 90]
|
|
|
|
|
יום העצמאות ה-68 של מדינת ישראל הוא יום שמח לכל אזרחי ישראל אך יום עצוב מאוד לפלשתינים, אלה החיים כאזרחים במדינת ישראל, הפלשתינים בשטחים והפלשתינים בפזורה הפלשתינית.
יום העצמאות מסמל את כישלונם החרוץ של הפלשתינים ומדינות ערב למנוע את הקמת מדינת היהודים על-פי החלטה 181 של האו"ם, על אפם ועל חמתם קמה מדינת ישראל והתוקפנות שלהם היא שיצרה את תופעת הפליטים הפלשתינים אשר ממשיכה להוות את אחת מאבני הנגף בדרך להסדר מדיני עמם.
הסרבנות הפלשתינית לקבל את החלטת החלוקה של האו"ם היא שהייתה בעוכריהם, האו"ם קבע את עיקרון פתרון שתי המדינות אך ההנהגה הפלשתינית לא הייתה מוכנה כי הישות היהודית בארץ ישראל תהפוך לישות ריבונית עם גבולות מוכרים מבחינה בינלאומית שבירתה היא ירושלים. הם השתעשעו ביחד עם מדינות ערב ברעיון "להשליך את היהודים לים" בגלל הנתונים הדמוגרפיים שהיו לרעתו של הישוב היהודי בארץ ישראל.
למרבה הצער, הסרבנות הפלשתינית נמשכת עד עצם היום הזה והמנהיג שאמור לייצג את הפלשתינים, מחמוד עבאס שהינו יו"ר אש"פ, ארגון הגג של הארגונים הפלשתינים, איננו מוכן להסכים ולקבל את העיקרון כי ישראל הינה "מדינת היהודים".
הפלשתינים שילמו מחיר יקר על סרבנותם, כתוצאה ממלחמת העצמאות הרחיבה ישראל את אחיזתה בשטחים שלא היו תחת שליטתה לפני המלחמה ועליהם הוקמה המדינה, הפלשתינים לא הצליחו להקים מדינה על השטחים שנותרו מחוץ לשליטתה של ישראל בגלל התנגדותם של שליטי ערב ובריטניה אשר התנגדו להקמת מדינה פלשתינית עצמאית. זהו הזמן לחשבון נפש של הפלשתינים, הם אינם יכולים לבוא כעת חשבון עם ההנהגה הפלשתינית שקיבלה את ההחלטות המוטעות בתקופת מלחמת העצמאות אך הם יכולים להתחשבן עם ההנהגה הנוכחית.
מאזן הכוח נוטה כיום באופן ברור לטובתה של מדינת ישראל ואם הפלשתינים רוצים להגשים את שאיפותיהם הלאומיות הם חייבים לגלות ריאליזם ופרגמטיזם מדיניים, הדרך לנסות ולהשיג את יעדיהם איננה נמצאת בהמשך הסרבנות המדינית וההתכחשות לזכויות של העם היהודי בארצו.
שלוש אינתיפאדות אלימות עשו הפלשתינים נגד ישראל בשלושים השנים האחרונות מבלי שהצליחו לשנות את מצבם, האיומים הפלשתינים כיום לבטל חלקים מהסכמי אוסלו הם מדאיגים, המשך האסטרטגיה הפלשתינית של "הכול או לא כלום" יביא את הפלשתינים רק למפלות נוספות.
בעצם ימים אלה מנסים הפלשתינים, בשיתוף פעולה עם צרפת, להריץ באו"ם את מה שמכונה "היוזמה הצרפתית". האסטרטגיה הפלשתינית היא להתחמק ממשא-ומתן ישיר עם ישראל, לבנאם את הבעיה הפלשתינית ולפנות למועצת הביטחון של האו"ם.
ישראל דוחה על הסף את "היוזמה הצרפתית" ועמדתה היא כי פתרון הסכסוך יכול להיעשות רק באמצעות משא-ומתן ישיר בין שני הצדדים.
בסוף החודש אמורה להתכנס בפריז ועידה של שרי חוץ במסגרת "היוזמה הצרפתית" שמתיימרת להחיות את "תהליך השלום" בין ישראל לפלשתינים.
מחמוד עבאס מנסה להחזיר את הבעיה הפלשתינית לסדר היום הבינלאומי ולאלץ את ישראל להשתתף בוועידה בינלאומית שתכפה עליה את הפתרון הרצוי לו.
כל הניסיונות הפלשתינית האלה יכשלו, הניסיון ההיסטורי ממלחמת העצמאות ועד היום מלמד שהסרבנות של ההנהגה הפלשתינית להידברות ישירה עם ישראל וההסתמכות על מדינות העולם או מדינות ערב כדי שיכפו הסדר על ישראל נדונו לכישלון, למרבה הצער, הפלשתינים לא למדו את הלקחים ממלחמת העצמאות, בדרך שבהם הם הולכים הם רק מתרחקים יותר מהגשמת שאיפותיהם הלאומיות.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
