א. מתווכחים

הוויכוח בין ראש הממשלה לשר הביטחון על התבטאויות הקצונה הבכירה בעניינים לא-צבאיים מגוחך בעיניי בראש ובראשונה כיוון שהקצונה צריכה לנהל צבא, להכינו למלחמה ולנצח בה, ולא לעסוק בהגות על ערכי החברה.

הבעיה הגדולה של הקצונה העברית - שאינה קצונה, אלא לכל היותר חבורה של אנשי צבא קבע, שגוזלת את המדינה שכר עתק, שאין דומה לו בשום מגזר אחר. בעייתה השנייה של קצונתנו - היא (ובעיקר, ה"ירוקים" שבהם) לא ניצחה בשום מלחמה מאז שהכריע חיל-האוויר את צבא מצרים ברבע השעה הראשונה של מלחמת ששת הימים. הצבא צריך לאפשר לדרג המדיני מבחר אופציות, המבוססות על הישגים צבאיים. ואני, בעוונותיי, איני מצליח להיזכר איזה גנרל "ירוק" ישראלי ניצח במלחמה בחמשת העשורים האחרונים.

במקום לעסוק בטיוב הצבא ובהכנתו לאתגריו הרבים, מעודד שר הביטחון את הקצונה לעסוק בערכי החברה הישראלית. אין קצונה בעולם הדמוקרטי, שעוסקת בדברים כאלה. לכל היותר, עוסקת הקצונה בפיתוח הגות צבאית. ואכן, מדף הספרים בעברית ריק מספרי הגות צבאית והיסטוריה צבאית, שכתבו גנרלים עבריים. ואם תורידו מנו את הזיכרונות, שכתבו גנרלים להאדרת שמם - כמעט שלא ייוותרו ספרים על המדף.

כשאין לקצונה מה להגיד בהגות צבאית, היא מפנה את האנרגיה שלה לעיסוק בערכי החברה, וזה מפחיד, כי בחברה דמוקרטית אין מקומם של לובשי מדים בין מחנכי הציבור.

ב. הורעל

האם הרעילו שירותי המודיעין הפקיסטניים (ISI) את מנהל תחנת CIA בארצם - בתגובה להריגת אוסאמה בין לאדן, בן-חסותם, שחוסל בעיר הצבאית אבוֹטבאד בפקיסטן במאי 2011.

העיתון וושינגטון פוסט מסר, כי מרבית הסימנים מראים, שמארק קיטון, כעת גמלאי של הסוכנות המרכזית לביון האמריקנית, הורעל אחרי שכשלו כמה ניסיונות לחסלו. קיטון יצא מפקיסטן כחצי שנה אחרי חיסול בין לאדן, לאחר שעבר ניתוח בבטנו. הוא סבל מתופעות מוזרות, שרופאיו לא ידעו לאבחן, ורבים בסביבתו סברו, שהתסמינים נוצרו כיוון שהורעל בידי סוכנים פקיסטניים כנקמה על שהאמריקנים חיסלו את בין לאדן.

דובר של שגרירות פקיסטן בוושינגטון הגדיר את השמועות הללו כמופרכות, והסוכנות המרכזית לביון מסרה, כי לא נמצאו הוכחות ישירות להרעלת קיטון.

ג. מפעפע

דם רע מפעפע לנצח, כנראה. החובש ג'ון ברדלי היה מששת מניפי הדגל האמריקני על פסגת הר סוריבאצ'י באי איוו ג'ימה ב-23 בפברואר 1945. התמונה, שצילם ג'ו רוזנטל, איש אסושייטד פרס, מהנפת הדגל מצאה חן בעיני רוזנטל ובעיני המפקדים האמריקניים באי, והם החליטו לשחזר את הנפת הדגל, כדי שרוזנטל יצלם תמונה טובה יותר. ואכן, התמונה המשוחזרת ובה דגל אמריקני משופר, שהורד מאחת מספינות חיל הים, עשתה היסטוריה - היא זיכתה את רוזנטל בפרס פוליצר, והפכה לאייקון ידוע של המלחמה.

כ-5,000 נחתים וכ-8,000 יפנים נהרגו בקרב על איוו ג'ימה. לאי הייתה חשיבות גדולה בעיני היפנים כיוון שהוא חלק מאיי יפן - כלומר, חלק ממולדתם הקדושה. הקרב על איוו ג'ימה היה, לפיכך, קשה יותר מכל מערכה על אי-אחר באוקיינוס השקט. ואילו לאמריקנים היה איוו ג'ימה חשוב כיוון שרצו להקים עליו מנחת למפציצים בי-29, שעטו על יפן גופא.

בתחילה לא טרחו לזהות את מניפי הדגל בתמונה. רק כשהפכה לאייקון אתרו את הנחתים, שהניפו - ג'ון ברדלי, רֶנה גאניון, איירה הייס, הארלון בלוק, מייקל סטרנק ופרנקלין סוסלי. שלושת האחרונים נהרגו בקרבות, ושלושת הראשונים סיפרו את סיפורם כשדיוויזיית הנחתים 5 הוצאה מזירת המלחמה, והוחזרה להוואי. התמונה המפורסמת ושלושת הנחתים סייעו למכור מלוות מלחמה אמריקניים.

עתה טוענים שני היסטוריונים - אריק קריל וסטפן פולי - שיכול להיות שג'ון ברדלי (שעוטר בצלב חיל הים על מעשיו בקרב באיוו ג'ימה, ונפטר בשנת 1994) לא השתתף בקרב. ג'ימס, בנו, שתחקר את מעשי אביו, ופרסם על כך ספר, שהוסרט (בבימוי קלינט איסטווד), נבוך. לכן, מפקדת חיל הנחתים התבקשה לבדוק את העניין.

ד. תמונות מדהימות

בל"ג בעומר - י"ח באייר - ימלאו 68 שנה לנפילת העיר העתיקה בידי הלגיון הירדני. את הנפילה סיקר צלם העיתונות ג'ון פיליפס מהשבועון לייף, ולאחר שנים, כששוחררה העיר העתיקה, הוא פרסם את צילומיו מאותם ימים מחרידים - עבודה עיתונאית מדהימה - עם רטרוספקטיווה.

פיליפס נלווה לכוחות הירדניים, וצילם תמונות בלעדיות של כיבוש העיר העתיקה ושל הליכת תושבי הרובע היהודי לשבי הירדני. בשנת 1976 ביקר פיליפס שוב בירושלים, ונפגש עם אנשי הרובע היהודי בתש"ח, וצילמם. את צילומיו הישנים והחדשים מירושלים פרסם באלבום, הרצון לחיים.

האם הופקרה העיר העתיקה - כפי שטוען אברהם לירון, לוחם בעיר העתיקה, שחקר את הפרשה? אכן ניהול הקרבות נראה חובבני וחסר כל תיאום.