הממשלה אישרה לאחרונה את דוח שיינין. תוכנית ממלכתית מקיפה שלא הייתה דוגמתה, שמטרתה לצמצם את הקטל בכבישים. "האתגר המרכזי שלנו הוא להציל את חייהם של 200 בני אדם מדי שנה", אמר שר התחבורה מאיר שטרית, בעת שהניח את הדוח על שולחן הממשלה.
בין המלצות הוועדה נעדר גורם מרכזי לתאונות, המצוי היום כמעט בכל רכב והוא הטלפון הסלולרי. חבל שחברי הוועדה לא ידעו על ממצאי מחקר חשוב שנערך באוסטרליה והתפרסם לאחרונה במוסף הכלכלי של "הארץ", The marker.
במחקר בו השתתפו 744 נהגים נמצא, כי אלה שדיברו בטלפון הסלולרי, באמצעות דיבורית או בלעדיה בזמן הנהיגה, הגדילו את סיכוייהם למעורבות בתאונה רצינית פי ארבעה. כלומר - השימוש בדיבורית אינו מפחית כהוא זה את סכנת התאונות. המחקר קובע בצורה חד-משמעית כי הסיבה לשיעור הגבוה של התאונות נובעת מהסחת דעתו של הנהג מן הנעשה בכביש ולא, כפי שחשבו עד היום, שהאשם הוא בהחזקת הטלפון ביד צמוד לאוזן בעת הנהיגה. לפיכך - חובת השימוש בדיבורית בעת הנהיגה, שהטיל עלינו המחוקק, הוכחה במחקר כחסרת תועלת ולמעשה כסת"ח.
היות ואנחנו הישראלים אלופי העולם בפטפטת בסלולרי, יש להניח שהחשיפה שלנו לתאונות הנובעות מהשימוש בטלפון בעת הנהיגה, גבוהה בהרבה מזו שנמצאה באוסטרליה. כך שלאסוננו כשאנו נוהגים ומלהגים בטלפון - אנחנו מדברים את עצמנו לדעת.
לכן ראוי להוסיף לסיסמא "אם שותים לא נוהגים" סיסמא מצילת חיים נוספת: "טלפון בנהיגה גורם לתאונה". זהו תפקידם של הגופים שהוטל עליהם ליישם את דוח שיינין, ובראשם משרד החינוך המתכנן להכניס את נושא הבטיחות בדרכים לתוכנית הלימודים ובקרוב אף לבחינות הבגרות.
משרד התחבורה צריך לצאת במסע הסברה מקיף בכל אמצעי התקשורת, ולשכנע את הנהגים כי הדיבור בטלפון בעת הנהיגה הוא פצצה מתקתקת המסכנת את חיינו ואת חיי זולתנו.
למסע הסברה שכזה יש סיכויי הצלחה, כפי שהיה לחברה להגנת הטבע שחינכה אותנו להפסיק לקטוף את פרחי הבר המרהיבים של ארצנו.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
