רק לפני שבוע התפרסם הסקר המוכיח כי חוק הכשרות הנפוץ ביותר בישראל הוא ההימנעות מבשר חזיר: כמעט מחצית מהחילונים לא יאכלו בשר חזיר. אבל על-אף העובדה שהסלידה מחזיר מושרשת עמוק גם בתרבותם הישראלית של יהודים שאינם דתיים, ב'הארץ' מתקשים לעכל את הגישה הפרימיטיבית הזו לבשר הפופולרי ביותר בעולם. בכתבה עגמומית שפורסמה בעיתון לפני מספר ימים, תחת הכותרת: 'מדוע נעלם הסטייק הלבן ממסעדות בישראל', נפרשת תמונת מצב מדכאת של אפליה אנטי-חזירית בוטה.
"מראשיתה של העיר העברית הראשונה, היה החזיר חלק בלתי נפרד ממטבחיה ומעדניה, גם כשבשאר הארץ היה מדובר ב'מוקצה'..." פתחה הכתבה בנימה נוסטלגית. "חזיר נחשב אז כליווי הולם לצד בירה קרה, שפריץ לבן ויין רומני מתוק...הוא נהפך לכוכב בסטייקיות ובמסעדות העיר מראשית המאה ה-20 ביפו ובתל אביב. עשרות שנים אחר כך יותר ויותר מסעדות מסרבות להגישו, גם אם אינן כשרות. מסעדות שף ומסעדות בדרג הביניים, סטייקיות, חמארות ומסעדות בסגנון עדות רומניה ובולגריה, שמכרו במשך שנים 'לבן בפיתה', נפרדו מהנתחים הללו".
איך קרה השינוי הטראגי? הכתבת לא התעצלה, ופנתה לשפים שמנהלים מסעדות שאינן מתיימרות להיות כשרות, אבל החלו נזהרות מהחזיר. "היינו המסעדה הכי חזירית בתל אביב", אומר בכתבה השף ניר ויימן. אבל החזיר, הוא מסביר, פשוט רע לעסקים. "עם הזמן עוד ועוד סועדים ניגשו אליו, החמיאו על האוכל אבל אמרו כי לא יחזרו למקום. כשתהה למה, שמע תשובה אחידה: "כי במטבח יש חזיר". וזה לא רק ישראלים, מסתבר. "אפילו תיירים יהודים מחו"ל, מצרפת, מרוסיה וארצות הברית שואלים בטלפון שאלה ראשונה — האם יש חזיר... אומרים לי: 'תוציא את החזיר, נבוא'".
גם בעל אטליז לא כשר מאשר את החדשות על הידרדרות במעמדו של הדבר האחר. "למרות מחירו הנמוך של החזיר ואף שקל מאוד להצליח אתו במטבח, אנשים קונים הרבה פחות חזיר. אצלי למשל זה פחות מ-5% מסך המכירות".
שף נוסף, המתמחה בשקצים ורמשים, מביע התמרמרות על 'חוסר היגיון' ביחס לחזיר. "על הנייר היו לחזיר כל הנתונים להצליח כאן: הוא אחד הבשרים הזולים בארץ, אפילו יותר מעוף... בבתי חולים באירופה מגישים לאנשים חזיר כי זה בשר רזה ומחזק". אז למה הלבנטינים הנבערים מתרחקים מבשר כל כך מוצלח? "הלאומנות בישראל הולכת ומתחזקת והיא הולכת יד ביד עם היהדות הדתית והרגש היהודי, מה שמקשה על אנשים לאכול חזיר", הוא מסביר בהתנשאות.
ואם למישהו עוד היה ספק מה הכיוון של הכתבה, בא התיאור המסכם על המצב השונה בחיפה, המתחיל במילים: "אצל השכנה מצפון, חיפה, המצב משמח בהרבה. דו הקיום המאפיין את העיר בולט גם בהקשר הקולינרי". בחיפה, במילים אחרות, "חזיר זו חיה לגיטימית", כדבריו של בעל מסעדה חיפאית חזירית לעילא.
בשום שלב בכתבה, לא מנסה כתבת 'הארץ' לרדת לשורשי הסלידה היהודית מבשר חזיר. הרי המסעדות המוציאות את החזיר מהמטבח לא הופכות פתאום לכשרות. פירות ים וסתם בשר לא כשר ממשיכים לככב במנות שלהם. זה אומנם משמח שכל כך הרבה יהודים נרתעים מבשר חזיר, אבל האיסור על הבשר הזה הוא בסך-הכל איסור כשרות אחד בכלל דיני הכשרות הרבים והמפורטים.
מסתבר שיש תקדים לכך שגם ציבור שאינו מקפיד בשמירת מצוות נזהר מאכילת חזיר. החוקר גידי יהלום מציין במאמר היסטורי שכתב כי בכל תוכחות הנביאים לעם ישראל לא מופיעה שום תוכחה המציינת אכילת חזיר. "הנביאים קָבלו, שעם ישראל ומלכיו חטאו אומנם בעבודה לאלילי כנען ובחטאי מוסר שונים, אבל הם מעולם לא התלוננו על כך, שהעם חוטא באכילת חזיר. הסלידה מן החזיר נשארה כה חזקה, עד שלא היה צורך בהטפת המוסר של הנביאים". הודות לחפירות ארכיאולוגיות, אין כל ספק שהימנעות מהחזיר לא הייתה תוצאה של חוסר יכולת להשיג את הבשר הזה. בחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל נמצאות באופן עקבי עצמות חזיר רבות באזורי יישובים פלישתיים, בעוד שביישובים הישראלים כמעט שלא נמצאו עצמות כאלה.
אז על-אף שהדרך לכשרות מושלמת בארץ ישראל עוד רחוקה, אפשר בהחלט לשמוח (אם איננו אנשי 'הארץ') על התחברות למסורת שמזדהה עם הסלידה מבשר חזיר. הסלידה הזו, אחרי הכל, אינה סתם מנהג תרבותי חסר פשר. מכל החיות הטמאות, חז"ל מציינים את החזיר במיוחד לגנאי: "החזיר הזה - כשהוא שוכב, פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור" [מדרש רבה]. החזיר הוא החיה היחידה מבין החיות הטמאות שיש לו את שני סימני הטהרה החיצוניים, הפרסת פרסה ושסיעת שסע. לכן הוא נוהג להפגין את טלפיו בעלי סימני הטהרה, על-אף שהוא חסר את סימן הטהרה הפנימי - העלאת גירה. החזיר, במילים אחרות, הוא הסמל היהודי הגדול לצביעות. הסמליות הזו היא הסיבה לסלידה המיוחדת כלפיו.
מישהו יכול להסביר את זה לעיתונאים ולשפים המבכים את היעלמות ה'בשר הלבן' מהמטבחים?
