זהו, סוף-סוף החיים חזרו להיות מה שהם ואני חזרתי לעבודה כמו שצריך. רק מה, נזכרתי שעוד מעט יהיה החג הזה של האלה שאוהבים לשרוף כל מיני דברים, מה שקוראים ל"ג בעומר. האמת היא כשהייתי ילד, מאוד אהבתי את החג הזה, למרות שתמיד הילדים הלא מחונכים היו הולכים לאתר של הבנייה וגונבים עצים כדי שיהיה להם מה לשרוף, וזה לא באמת משהו חינוכי כמו שאומרים. אבל אז הייתי ילד, ולמרות שהתנגדתי באומץ רב לכל האלה מהמגזרים של הגנבים, כי זה לא יפה לגנוב קרשים מאחמד, השומר מהמגזר של הבני דודים, זה לא באמת עזר לי. כי מושיקו, שהיה הבריון של השכונה שמאוד אהב לדבר עם הידיים (בגלל החינוך שלו) והיה לו אח קטן שהיה קצת מגמגם, כי הוא דיבר איתו פעם אחת יותר מדי עם מכשיר עזר שהיה לו בסביבה (קרש), אז הוא איים עלי שאם לא אשתוק ואביא קרשים, אז הוא בעצמו יהפוך אותי לקרש (שזה אומנם לא ייתכן מבחינה מעשית אבל מאוד מאיים), ואם לא נאה לי, אני יכול להביא קרשים מעצמי, כי אחרת לא אוזמן להגיע למדורה של הילדים מהשכונה, וחוץ מזה, אם לא אביא איתי הרבה תפוחי אדמה ובצלים שאפשר להכניס לתוך האש (ואז הם יוצאים כאלה שחורים, ואחרי שמקלפים אותם הם נורא טעימים עם קצת מלח למרות שהם נורא מלכלכים), הוא ידבר איתי כמו שדיבר עם האח שלו.
