אין גבול לציניות. על הזעזוע של הציבור מרצח רבין, ניסים משעל - ולא רק הוא, ולא בפעם הראשונה - עושה רייטינג. כולה 700 ש"ח מחיר הקלטת, שבה נראים חבורת תימהונים שמקיימת טקס לילי מפגר, בבית קברות בראש פינה. גברותי ורבותי - "פולסא דנורא". יותר סאטירה מסאטירה.
מרגע הפצת הידיעה, התקשורת הישראלית כמרקחה. "פולסא דחארטה", כתב בלגלוג רציונאלי, עורך עיתון מעריב אמנון דנקנר. מחזק אותו הרב הראשי לישראל יונה מצגר: "פיקציה דתית", הוא קובע. ולעומתם, אמר אצל ניסים משעל מי שהיה ראש השב"כ בתקופת החושך, כרמי גילון: "לעצור את כולם במעצר מינהלי. אלה יכולים להביא עלינו שואה".
לפניו, כתב מי שהיה ראש הלשכה של יצחק רבין, העיתונאי איתן הבר: "מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה רצח נוסף. לכן, עם כל הכבוד לעולם הרבנות, ועם כל הצער, זה הזמן - ואין ברירה אחרת - להסיר את הכפפות". סוף ציטוט.(מאמר מערכת, ידיעות-אחרונות 27.7.05).
מעצר מינהלי? להסיר את הכפפות? מישהו פה השתגע, ומוכיח בפעם האלף, שלכל טמטום יש קליינטים. והעדר המגדיר את עצמו כרציונאלי, - נוהה אחרי צמד הציניקנים ניסים משעל וישראל סגל. הם את הקופה שלהם עשו.
התפוצצתי מצחוק, כשראיתי ב"פוליטיקה" (עודד שחר- 26.7.05), את מיכאל בן-חורין התימהוני, מספר שהוא עדיין רועד בכל גופו, מהחוויה המיסטית שחווה באותו לילה. נדמה לי על-פי הנהרה שהציפה את פניו, שהוא "ניגנב" מהפסטיבל, שהפיקו בעבורם הערוץ המוביל. עוד מפגש אינטרסים, בין חבורה סהרורית, לבין "סוחרי דקות פרסום". זה נהנה, וזה לא חסר.
מחר מאן דהו יגיד שבתקופה הרגישה הזו, אסור לאכול ג'חנון, יען כי הרוצח, בבוקר הרצח, דחס לקיבתו ג'חנון ביצה רסק וסחוג.ראיון מרכזי בחדשות ערוץ 2 עם מיסטיקן, בתוספת פסיכילוג (כאלה יש למכביר) שיאשר את האזהרה - ויהיו שיאמינו. "אל תצחקו!", יזהיר למחרת ה"רציונליסט" התורן, "גם אנחנו צחקנו באותה שבת בבוקר, ובכינו במוצאי-שבת. החברה הישראלית", ידגיש, "לא תעמוד ברצח נוסף".
אחים יקרים. מחפשים לקח שלא נילמד מנובמבר 95? ובכן,לא הג'חנון, לא ההסתה ("זהירות הסתה"! = תרגיל בולשביקי, שתכליתו סתימת פיות של יריבים!) מהימים הנוראים ההם, ואפילו לא הפולסא דנורא, שערך בזמנו, פעיל הימין הקיצוני אביגדור אסקין. הלקח הראשי מהרצח הטראומטי, זה משהו אחר לגמרי, שדווקא עליו לא מדברים, ואותו לא מדגישים. ואלה מהקוראים שיש להם אלרגיה לעובדות ולדברי אמת, להם אני מציע, להפסיק לקרוא בנקודה הזו.
ובכן, במדינת ישראל, יש אמת שאסור לומר. אבל אנחנו ניטול את נפשנו בכפנו, ונגיד אותה: ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, פגע באופן אנוש בדמוקרטיה, כשקנה שני מנדטים שנגנבו מהימין. רק בזכות אותם מנדטים גנובים, הצליח רבין להעביר את "אוסלו ב " (ברוב של 61:59). ואלמלא שני המנדטים האלה, אוסלו ב' לא היה עובר בכנסת. זוהי האמת לאמיתה, ואין בילתה, ואת האמת הזו, בדמוקרטיה הישראלית - אסור לומר!!!.
עוד אמת שאסור לומר: מבחינה פוליטית נטו, הרוצח המטונף, כמעט חיסל את הקריירה של ביבי. אם לפני הרצח, ביבי הביס את רבין בכל הסקרים, הרצח הטיל אותו לקרשים. היריבים של הימין, עטו על הזעזוע של הציבור כעל מוצאי שלל רב, ו"הדביקו" את הרצח למחנה שביבי הוביל, מתוך כוונה צינית - שכמעט הצליחה - לנצח בבחירות.
אין על כדור הארץ, אף אדם, שיכול לסתור את העובדות דלעיל. הכול כתוב, רשום ומוקלט. ומאחר וישנם רבים, שבשרם נעשה חידודין חידודין לנוכח עובדות, השורות האלה ירגיזו אותם.
עכשיו שאלה: מדוע מצניעים את האמת הזו? והתשובה- היא מפריעה. חשוב לטפח את המיתוס, שרבין היה "צדיק דמוקרטי" (אגב, הוא מעולם לא דיבר על מדינה פלשתינים כי אם על "ישות פלשתינית שהיא פחות ממדינה". סוף ציטוט.), וביבי היה מסית. חשוב למי? מי שממש סקרן, שישאל את "החברה החדשה" של ביבי - דליה איציק.
אני נדרש לנושא הזה דווקא עכשיו, מפני שישנם בינינו רבים שמעריצים (זמנית) את האיש שיושב על ההגה ומסיע אותנו אל ...פיאסקו. דבר אחד בטוח: אם המסע הזה יגמר רע, יש מי שלא אשם- אבא של עומרי. ולפני שמתנפלים עלי מיוחמי ההינתקות, אדגיש, שאני מדבר על רמיסת כללי המשחק.
בעיני, זה פי אלף יותר מסוכן מההינתקות. החברה הישראלית תתגבר על גירושם של מצביעי שרון מבייתם ומאדמתם. יהיה יותר קשה, עם העיקרון החדש שהוא תרם לדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון לאמור: הרוב לא בהכרח מנצח.
לטעמי, מדובר בפצצת זמן מתקתקת.
אם בסיומו של משחק גמר בכדורגל, רואים אוהדי הקבוצה שניצחה, שהגביע מוענק לקבוצה שהפסידה, הספורט חטף מכה אנושה. מפני שבספורט תחרותי, הדבר הכי חשוב הוא - האוהדים. בלעדיהם, זה כמו אוכל בלי תבלינים.
אם לאחר הבחירות, רואים האזרחים שניצחו, במימוש האידיאולוגיה שהפסידה, הדמוקרטיה חטפה מכה אנושה. מפני שבדמוקרטיה, הדבר הכי חשוב זה - האזרחים. הפוליטיקאים חייבים לבצע את ההתחייבות כלפיהם. רק הקפדה על כללי המשחק - תשמור אותנו מלוכדים.
עצוב לי, שכלבי השמירה - דווקא הם! - שותפים מלאים לשיבוש הזה, שכפה עלינו ראש הממשלה. ואם יש לקח חשוב מרצח רבין שלא למדנו -------- זהו הלקח.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
