בארץ שהובטחה לזרע אברהם

הַשְׁלִיחוּת

הַשְׁלִיחוּת לְהַכְשִׁיר דֶּרֶךְ לָעָם

לָלֶכֶת בַּנָּתִיב לִכְנַעַן בְּלֵב נִפְעָם

הֲרֵי יִשְׂרָאֵל עָתִיד לִיׁשֵׁב שָׁם

בָּאָרֶץ שֶׁהֻבְטְחָה לְזֶרַע אַבְרָהָם

טִיבָהּ יָדּועַ ואֵינוֹ נֶעֱלָם

מַדּוּעָ לָתוּר וּמָה הַטַּעַם

כִּי זֶה שֶׁצִּוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וְחָרַץ

לָבוֹא לִכְנַעַן כִּי אֶת שַׁעֲרֶיהָ פָּרַץ

בֹּוא יָבוֹּא הָעָם שָׁמָּה וְלֹא יְהַסֵּס

לָדַעַת נְתִיבֵיהָ וְתּוֹשָׁבֵיהָ וּלְהִכָּנֵס

אַף שֶׁהַכֹּל יָדוּעַ לֹא נֶעֱלַם

לָתוּר אוֹתָהּ יֵשׁ טַעַם


כך נולדה הקנוניה בראשית התהוות עם ישראל

הנשלחים על-ידי משה במצות האלוהים לתור את הארץ לא היו מפשוטי העם. נשיאים היו וראשי השבטים כמתואר: כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה (יג/ג). עשרה מתוך שנים עשר הנשיאים, עשו עבודתם רְמִיָּה בְּרָקְמָם יַחַד קְנוּנִיָּה, זאת מְאֵימַת המלחמה שיצטרכו להלחם על כיבוש הארץ בבואם לְרִשְׁתָּהּ. העם הגיע למדבר פארן ממש לגבול הארץ הדרומי המשתרע בחלקו הגדול מדרום לרץ במדבר סיני ליד מדבר צין ומדבר שׁוּר עד ים סוף. אלה שטחים הנמצאים מחוץ לגבולות הארץ הנתחמים מצד מזרח המתוארים בתורה בצור המפורטת, כל שגבולה המזרחי הוא ירדן ירחו וים המלח בקו ישר עד נחל מצרים. כיום אנו יודעים כי הגבול הדרומי נתחם בים סוף הו אהים האדום. קושרי הקשר היו עשרה נשיאי העדה שנבחרו על-ידי משה ורק שנים מהם הוֹשֵׁעַ בן נון וכלב בן יְפֻנֶּה סרבו להצטרף לקנוניה והם אף חזקו את לב העם באמרם: הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאוד מאד. (יד/ז) כאן שבים אנו לסוף פרשת בהעלותך, כאשר מרים הנביאה נענשה על כי דברה לשון הרע במשה ובצפורה אשתו. למרות שמה שאמרה מרים הוא משקף את האמת בתארה אותה בכינוי אישה כושית ולמעשה לא בדתה דברים שאינם נכונים ואף על-פי כן נחשבו כלשון הרע והיא נענשה. והנה הנשיאים כאן קשרו קשר, ובחרו לתאר נכון, כארץ זבת חלב ודבש, אלא שבכך בקשו להפחיד את העם המתכונן להלחם על הארץ. רש"י מבהיר כי באומרים כי הארץ זבת חלב ודבש הוסיפו גם ידיעה קשה באמרם שעמלק חונה על הירדן ואורב, והאנשים שפגשו הם אנשי מִדּוֹת - ענקים נפילים, לדידם אנחנו בבחינת חגבים לעומתם. באמרם את הדברים האלה הוציאו דבת הארץ רעה, על-אף שהחלו בדברי אמת שנועדו להמריד את העם. מה עוד ולא תרו את הארץ כפי שנטוו לעשות שנאמר: וילכו ויבואו (יג/כו) רש"י אומר: מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה. אומנם תארו את הארץ כארץ זבת חלב ודבש, הם לא עשו זאת אלא כדי לתת תוקף לשקר שיאמרו ורש"י מוסיף ואומר: כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחילתו, אינו מתקים בסופו ואינו מתקבל באמון, משום כך פתחו הקושרים בשבחה של הארץ כארץ זבת חלב ודבש. ואמרו עוד כי: עמלק יושב בארץ (יג/כט) כדי להפיל פחד על העם אשר כבר נכוה בעמלק הזכרת ישיבתו על הירדן הפחידה את העם שאיינו רוצה לְהִכּווֹת שוב בעמלק, הגדילו המרגלים עשות באמרם עוד כי עמלק יושב על הירדן, כך שלא יוכלו לעבור אותו. ואמנם חורשי המזימה שברו את רוח העם ואז: ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא, וילונו על משה ועל אהרן באמרם להם: לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו (יד/ב). הקנוניה הצליחה אך לא ידעו כי בכך גם גזרו על עצמם למות במדבר.

כוח ההרתעה

אנו משתמשים בימינו במושג כוח ההרתעה שנולד אז עוד בימי הכנענים שישבו בארץ בימים ההם, בניגוד לדברי ההבל הנשמעים בימינו על-ידי הערבים של ימינו והדוברים בשמם, כי הם הם הכנענים והעמלקים כי כך נכתב בפרוטוקלים של זקני ציון הידועים לשמצה. למעשה תושבי הארץ מוצאם וכינוים "עָרָבּ" שכך מכנים הפלחים הערבים את הבדווים כי הם באו ממרחבי מדבריות ערב, פלשו לכל ארצות הים התיכון והשתלטו עליהן, כך קרה בארץ. אין כל ספק שהם אינם הכנענים המקוריים או צאצאיהם. הם אינם "הַגֶּר הַגָּר בְּתוֹכֵנוּ" שנצטווה ישראל לנהוג בו בשוויון. המושר גר משמיטה את הקרקע מתחת רגלי הטוענים מִבּוּרוּת כי בני ישראל "השמידו" את הכנענים¨כלומר החתי, הָאֱמֹרִי, הַפְרִזִּי, היבוסי, הַגִּרְגָשִּי והַחִוִּי. אם כך מי אלה שמכונים הַגֶּר הַגָּר בְּתוֹכֵנוּ? נכון יש ביטוי של ניתוץ (ריסוק) אלא זה נאמר על ניתוץ מצבותיהם ואליליהם, כדי שלא ישפיעו על בני ישראל להמיר אמונתם באלוהים ולעבוד אלילי הגויים. הכנענים בתקופה בה מדובר שמעו על הצלחות ישראל במלחמותיו נגד מלכי האמורי והבשן ומואב ולא העזו להלחם בישראל זה עולה מן: שמעו עמים יִרְגָּזוּן חיל אָחֲזָה יושבי פְּלָשֶׁת. זה ידוע בימינו כוח הרתעה שפעל אז ופועל ביום. לשאלת הזכות על חבל ארץ זה נאמר כי: הכנענים קבלו את הארץ מרבון העולם ולא ידעו כי שם נאמר: "כי לי כל הארץ", רציתי נתתיה לכנענים, רציתי אני נוטלה מהם ונותנה לישראל. בכל מצב של מרידה והטעיה ימצא מי שיאמר את האמת. כאן מדובר בשני נשיאים: כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה וִיהוֹשַׁע בִּן-נוּן שלא הצטרפו לרוקמי המזימה ובאו לחזק את העם שנאמר: וַיַּהַם כָּלֵב (הִמֵּם-השתיק את כל אלה שנרתע ובכו), ונדמה היה להם הוא בא להוסיף על דברי עשרת המסיתים שהפילו אימה על העם, אלא שֶׁכָּלֵב דבר ואמר: לא זו בלבד עשה לנו משה בן עמרם? .. ומנה את פעלו: קרע לנו את הים, הוריד לנו את המן, ְהִגִּיז (הפריח) את השלו, ועודד את העם: עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוֹכַל לָהּ.(יג/ל). ללמדך שיש לחזק את לב העם העת משבר. בבואנו כיום לשחזר מלחמות ישראל האחרונות צריך, למרות הקורבנות שנפלו ונופלים, ניתן לומר כי הצבא יצר כוח הרתעה וזה העיקר.

מְקַיְמִים מצוות מן התורה מבלי לדעת

גם מי שמגדיר עצמו כמי שלא מקיים מצוות התורה, או אפילו אתיאיסט כפי שמכונה בטעות "חילוני" בכל זאת הוא מקים מצוות מן התורה בכך שבחר הוא או הוריו לשבת בארץ זו שדם רב נשפך עליה במרוצת הדורות . כל היושב בארץ בעיקר ואלה שבאו אליה כעולים, צריכים לשאול את עצמם מדוע בחרו לבוא לארץ ולהתיישב בה. כאתיאיסטים הם מקימים מצוה חשבה בתורה ומתכחשים לתורה שהיא שגרמה לו או להוריו להתיישב כאן. ועוד נשאלת השאלה מה ניתן למשה בהר סיני עשרת הדברות או חמישה חמשי תורה או גם את תרי"ג מצוות עשה ולא תעשה. לצורך הדיון בסוגיה זו נניח בינתיים למצוות הקשורות לתפילות ולברכות השונות, נבחן כל יתר המצוות שבין אדם לחברו ובין אדם לעמו מי חוקק חוקים אלה? התשובה היא כי לגבי התורה זה נעשה על-ידי מפרשיה ופוסקי ההלכה לפיה. ובימינו עושים זאת הכנסת ופוסקי ההלכה במשפט. מכאן שקיום המצוות חשוב כחוק שחוקק על-ידי רשות מוסמכת כמו חוקי המדינה וההלכות שנפסקו על-ידי שופטיה, ברם צריך לשאוף לגשר על הפערים ולהגיע להסכמות ולא לחכות עד בוא המשיח. ואם לא מגיעים לדעה אחידה אז יש "תיקו" כלומר מצב בלי הכרעה. (במדרש רואים במלה תיקו ראשי תיבות של: תשבי יתרץ קושיות ואבעיות). חכמינו למדונו כי אין באי ההסכמות ובמחלוקות משום חולה רעה.והרי נאמר: "אחרי רבים להטות", רק בטוב אחרי רבים.

וְהֲרֵי לָכֶם תַּמְצִיתוֹ שֶׁל דָּבָר

עָלֹה נַעֲלֶה וְיָכוֹל נוּכַל אָז כַּךְ נֶאֱמַר

כֹּל שֶׁדָּרוּשׁ עַתּׂה שְׁנָיִם כְּמוֹ בָעָבָר

שֶׁיָּפִיחוּ רוּחַ בָּנוּ כִּבְתוֹעֵי הַמִּדְבַּר

וְדַי לִרְטוֹן וּלְהִלּוֹן "נִשְׁבַר לָנוּ נִשְׁבַּר"

זֶה שֶׁהָיָה אָז וְהַיּוֹם וְזֶה שיהא מחר

כֵּי גָּם ב ְּיֵין-הַטוֹב יֵשׁ יַיִן שֶׁנֶּעֱכַר

לָדַעַת כִּי רַק בְּאֱמוּנָתוֹ עַמֶּנוּ נִשׂכַּר

הָבָה נָשִׂים מִבְטָחֵנוּ בְּכֹחַ עֲמִידָתֶּנוּ

כֹּל שֶׁצָרִיךְ פֹּה לְהַאֲמִין וּלְחַזֵּק כֹּחֶנוּ

אֱלֹהֵינו עוֹקֵר הָרִים וּמְשִׂיחַ אִלְּמִים

אֵין נִסְתַּר מִמֶּנּוּ הַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים

בַּל נִתֵּן עֶרֶךְ מוּסַף לַכְּנַעֲנִי וְלַפְּלִשְׁתִּי אַיֵיהֶם הַחִוִּי הַפְּרִזִּי הָאֱמוֹרִי וְהַחִתִּי

הֵם פָּסוּ מִן הָעוֹלָם בְּוַדָּאי וְיִשְׂרָאֵל קַיָּם וּלְעוֹלָם חָי