|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
זה בהחלט אינו בשמיים, ואף אם דרוש לשם כך מהפך - אסור להרים אף לרגע ידיים. הפוטנציאל קיים כבר ממילא מזמן, ונותר רק להוציאו מהכוח לפועל
|
ישראל מעולם לא הייתה מעצמת-כדורגל, ולא על הספורט הפופולרי הזה תפארתה. ההישגים הבינוניים והבלתי-מרשימים של נבחרותיה לא סייעו לה אי-פעם לסלול את הדרך ליורו, שלא להזכיר העפלה למונדיאל הנכסף. תככים ומדנים, מאמנים מאכזבים, שחקנים מפשלים ובזבוז משווע של משאבים, מנעו כל סיכוי להעפיל לפסגות.
אלא שמה שישראל לא הצליחה לחולל - עלה דווקא בידיהן של איסלנד וולס, שתי מדינות שהכדורגל איננו בדיוק כוס התה שלהן. סוד הצלחתן נעוץ בנוסחת הקסם שאימצו לעצמן, שאינה אלא מזיגה מאלפת של עקשנות, נחישות, חריצות והתמדה. מסתבר שבאמצעותה הן חוללו ממש את הבלתי-יאומן, כשהצליחו להעפיל עד לשלבים הגבוהים של היורו, מותירים את כולם פעורי-פה למולן.
השקעה נבונה
במציאות החדשה שנוצרה בעולם הכדורגל, נשלחו הביתה נבחרות ותיקות ובעלות שם למופת, דוגמת אנגליה, ספרד ואיטליה. את מקומן תפסו נבחרות מהמעלה השנייה, שדרך כוכבן הפעם ביורו. למען הגילוי הנאות זה בדיוק המקום להודות שגם ישראל יכולה הייתה להשתלב במשבצת הזאת. מה שהיא זקוקה לו למימוש העניין הוא רק קורטוב של מוטיבציה, הוגנות לשמה ועבודת-צוות. הכדור, יש לזכור, הוא עדיין עגול, ובתור שכזה גם נותן, כמובן, הזדמנות נאותה ושווה לכולם.
זה בהחלט אינו בשמיים, וגם אם דרוש לשם כך מהפך - אסור להרים אף לרגע ידיים. הפוטנציאל קיים כבר ממילא מזמן, ונותר רק להוציאו מהכוח לפועל. השקעה נבונה בכוחות מוכשרים וצייתניים עשוייה בהחלט להכשיר את הקרקע ולסלול את הדרך שלנו ליורו, ואולי מן הסתם גם לקראת המונדיאל. בינתיים צריך רק ללמוד את הלקח, ולא לחזור על שגיאות העבר.
|
| תאריך:
|
06/07/2016
|
|
|
עודכן:
|
06/07/2016
|
|
ראובן לייב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
סניל
|
6/07/16 10:39
|
|
כל בר דעת יודע כי ימים רבים עתידים לנקוף עד אשר ייתמו ההליכים הנוגעים לגורלו של נוחי דנקנר, לחסד או לשבט משפטי. אבל ההרשעה בערכאה של היום היא הלכה גם אם עדיין אינה מעשה.
|
|
|
|
|
דרום תל אביב. פחי זבל גדושים אשפה, פחיות בירה מושלכות בכל פינה. שברי זכוכית מתפצחים מתחת לנעליך. ביוב בשלוליות ובנגר זורם ברחובות. זרים, הלומי שיכר, משוטטים, ללא מטרה. מתקוטטים. פתיל קצר להרע. דיירים בזכות עצמם נכנסים ויוצאים ממיני כוכים עלובים, לצידם חולדות ענק מקפצות בין רגליך. ונשים. נשים המחפשות שבר לשעה. הריח הנישא באוויר, ניחשתם נכון, הוא ריח של ביוב וקנביס חרוך. ביום ובלילה.
|
|
|
|
|
הרשת געשה וסערה עם שמיעת שריקת הפתיחה המחודשת לפרשת ילדי תימן הממאנת לרדת מסדר היום הציבורי. רינה מצליח היא זו שנתנה הפעם את אות הפתיחה לפרשה, זאת כי באותו שבוע נאחס וככל הנראה היה לה מחסור בחומר, ואולי אולי אחד המרואיינים שלה ביטל את השתתפותו ברגע האחרון ופשוט היא חיפשה אייטם למלא את רצועת השידור שלה; חיפשה ומצאה. תמיד שמור לעיתונאים בשיעור קומתה חומר בבוידעם לשעת חרום. מעניין אם מצליח שיערה את ההצלחה שעתידה לגרוף מהאייטם הזה - מה שנקרא בשפתה העיתונאית בינגו!
|
|
|
|
|
תחושתי מזה שנים שמעל מעלה אדומים, או הר הצופים, אולי אפילו מעל המרפסת בבאזל, אם תרצו, הוקם מגדל פיקוח בלתי מוחשי שבתוכו מנווטים קברניטים עלומים את כל חיבורי הברגים, המסמרות והניטים של עולם שתמיד חסר לו בורג. בכוונתי להציג לפניכם שאלה שאין לה מענה: בשנת 2448 לבריאת העולם טיפס יהודי זקן ומגמגם על הר מרוט במדבר והוריד לאחר 40 יום תורה לעמו. לקח הרבה זמן כי המו"מ היה מעייף ומגומגם. העם, צמא ומורעב ככל שהיה – קיבל עליו את ההזיות שהותכו והוטחו מההר. זה היה הר מסתובב שכזה, כמו מסעדה בראש גורד שחקים, על ציר אירועים היסטרי, וניתן היה להניפו בהינף היד החזקה מעל ראשי העם ולאיים. כן, מילה לא יפה להשתמש בה, אבל עדין בגדר פוליטיקלי-קורקינט.
|
|
|
|
|
אני בעוונתי בוגר חיל הרגלים כפי שהם נקראים הירוקים. חיל-האוויר תמיד היה מספר צעדים לפני הירוקים, אם זה בתחזוקה, אם זה בתחקור אירועים מבצעיים ולא מבצעיים, ואם זה בקדמה טכנולוגית. כאשר רצו לקדם את הנ"מ למעמד של חיל בעל ערך העבירו אותו מהתותחנים לחיל-האוויר, ללמדך מי הוא בעל המעמד שיכול לצקת תוכן רציני לחיל.
|
|
|
|
|
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
