הבלוף של העלאת שכר המינימום

רובכם השכירים וודאי שמחים כי הנה מהמשכורת הבאה שתעלה תוכלו לקבל "קצת יותר" כסף על-מנת שימשיך להיות לכם קשה... כמו בשיר של פוליקר "כואב אבל פחות".

במדינה שבה שכר הדירה ואחזקתה באזור המרכז עולה יותר ממשכורת מינימום לא פלא שהמצב חמור כל כך. על כן הוחלט על העלאת שכר המינימום ב-4 פעימות עד שנת 2017 על-מנת להלות קצת את המשכורת לשכבות השכר הנמוכות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון ממש יוצאים מגדרם להראות לנו איך הם עשו הכל על-מנת לדאוג לעובד השכיר השחוק...העובד שממש קשה לו כלכלית הוצל על-ידי אבירי השלטון.
הנושא שווק באדיקות ברשתות התקשורת והעיתונות לפחות כמו משחקי היורו המתרחשים בימים אלו.

אז אם לרגע חשבתם שבאמת עשו כאן מהלך טוב וחברתי באתי לספר לכם סיפור קצת אחר. מבלי להיכנס לפילוסופיות ומונחים כלכליים כולם צריכים להבין כי הגענו למצב הזה כיוון שהמחירים עלו ביחס גבוה יותר לשכר ועל כן אם המשכורת הייתה מספיקה לכמות מסוימת של מוצרים/שירותים היום היא כבר לא מספיקה.

אבל מה באמת קרה כאן? מי באמת הביא את העובד לקרוס תחת העומס? למה פתאום אותה משכורת שהספיקה היום לא מספיקה? הבנתם נכון...ממשלת ישראל גרמה לכך בכבודה ובעצמה.

הממשלה שהמיסים הישירים והעקיפים שלה מונחים על צווארינו השכם והערב היא הממשלה שמחלצת אותנו מהביצה שהיא הכניסה אותנו אליה. ועל חשבון מי? כמובן ...העסקים והחברות בישראל שגם כך קורסים בעצמם מאותה ממשלה המטילה מיסים בלתי נגמרים.

דוגמאות כלכליות:

דיור - מדינת ישראל רק מגדילה בשנים האחרונות את המיסים שהיא גובה מכל עסקת נדל"ן אשר מגיעה עם חיבור של כל הרכיבים השונים ל-30% לערך מהעסקה.

מדינת ישראל הייתה יכולה להפחית מיסים או להתחיל לתת קרקעות לזוגות צעירים, רווקים וכל מי שהיא תחפוץ בו לאחר בחינה מסודרת ותנאי סף אבל כאמור מדינת ישראל עושה "מעט מדיי ומאוחר מדיי". בשורה התחתונה התוצאות רחוקות מלהיות מספקות.

בעוד ישנו צורך אמיתי בעשרות אלפי יחידות דיור ובמחיר סביר המדינה לא עומדת בקצב ומערימה קשיים ביורוקרטים ובכך כאמור פוגעת בנו האזרחים שאיננו עומדים בעומס הכלכלי.
בנקודה זו צריך לומר ביושר שאדם שהחליט לעבור לגור אצל הוריו ולחסוך קצת כסף לרכישת דירה בשנים האחרונות, מצא את עצמו לאחר מס' שנים במצב גרוע הרבה יותר כיוון שערך הדירה שרצה לרכוש עלה הרבה יותר ממה שחסך...מעניין נכון?

אם לצורך הדוגמה זוג רצה לרכוש דירה בשווי 1.5 מיליון שקלים והדירה עלתה רק ב-10% ב-3 שנים הווי אומר שגם אם חסכו כ-4000 שקלים לחודש הם לא שיפרו את מצבם. (עצם השהייה עם ההורים אגב היא גם נקודת ערך).

דלק - כל אזרח משלם כ-50% מכל ליטר שהוא מתדלק מיסים ישירים למדינה ומסתבר שב-10 השנים האחרונות עלתה גביית המיסים בצורה משמעותית ממס זה...מישהו חשב להוריד אותו? לא. משהו חשב להפוך אותו למס דיפרנציאלי? מה פתאום...אם אפשר לחלוב ממשיכים לחלוב. מדינת ישראל הייתה יכולה לטפל במס הזה ובכל כמובן לסגור את הפער שגם כך קטן בשכר.

סיגריות ומשקאות - מדינת ישראל יודעת שלעשן ולשתות אנשים יעשו בכל מקרה ולא משנה מה...(התמכרות?) ולכן בסעיפים האלו ועוד בתקופת שר האוצר הקודם יאיר לפיד העלתה הממשלה את המיסים בעשרות ובמאות אחוזים על-מנת שתוכל לרפד את כיסיה העמוקים.(היא בעצם דאגה לנו שנהיה בריאים).

מכל מה שציינתי לעיל נוצרה מציאות אחת עגומה שמסבירה כי המשכורת שהייתה פעם מספיקה לסל צריכה בסיסי לא מספיקה לאותו סל...אז את מי קונסים? את בעלי העסקים והחברות שגם כך לא מצליחים להתפרנס במדינתנו הלא יציבה.

רק לסבר את האוזן כ-40,000 עסקים נסגרים כל שנה ותאמינו לי שהם לא רוצים בכך. ישנם גם את בעלי המקצועות החופשיים ששוכרים או רוכשים משרדים ומוצאים עצמם משלמים ארנונה פי 10 מכל משק בית רגיל...למה? הרי השרות שמקבל בעל משרד באזורי משרדים נמוך משמעותית מבית מגורים בענייני תברואה, פינוי אשפה וכו'...אבל אם המדינה החליטה לדחוף את היד לכיס זה בסדר.

אני קורא מכאן לשר האוצר ולבחירי מנהיגנו כי טוב יעשו אם יטפלו בשורש הבעיה הניתנת לטיפול ושלא ינסו לבלבל אותנו.