הגילוי כי דני קייזר, מהנדס העיר ת"א, העומד בפני פרישה בקרוב, ינהל את פרויקט החידוש של היכל התרבות, לרבות פיתוח המתחם כולו, אינו מפתיע אף אחד.
גם העובדה כי אותו דני קייזר קידם במשך כל תקופת כהונתו את הפרויקט [החשוב בפני עצמו] וכעת הוא מתעתד לנהל אותו, איננה מתפרשת אצלו וככל הנראה גם אצל ראש עיריית ת"א כמשהו שיש בו משום התנהלות ציבורית בלתי מתקבלת על הדעת.
לשמחתנו אחת מחברות מועצת העיר ת"א "חשפה" את הנושא והוציאה אותו לאור ומכאן הכדור מתגלגל. צפיתי לפני זמן קצר בחדשות "הוט" ודני קייזר, שהתראיין לחדשות אלו, נראה כבר פחות בטוח בעצמו ואמר שיתכן ויאלץ לסגת מהנושא - אולם בכל מקרה לא רואה כל טעם לפגם בהתנהלותו.
אז מה, גם דני קייזר ניסה. כולם מנסים!
אין כמעט מי שידו נמצאת באופן זה או אחר בשירות הציבורי שאינו מנסה לצאת עם "רווחים" אישיים עם סיום שירותו. כולם עושים את זה עבור עצמם או עבור ידידיהם וקרובי משפחתם. פוליטיקאים, פקידים בכירים, מינויים פוליטיים ואנשי משרות האמון, וגם הפקידות הנמוכה. במשך שנים השתרשה התופעה הרחבה, במידה מסוימת, של פקידים שעוזבים את השירות או פורשים ממנו וממשיכים לפעול כקבלני-חוץ או יועצים באותם נושאים בהם עסקו;
יש לא מעטים אשר אולי כמו דני קייזר הכינו כבר את הקרקע לעסקים הבאים שלהם והתאימו פרויקטים או משימות שהם יעסקו בהם באופן עקיף או ישיר לאחר שיסיימו את תפקידם; אנו יודעים היטב שכל מנכ"ל (או רובם) של משרד ראש הממשלה מוצא לאחר סיום תפקידו את עצמו בתפקידי יו"ר של חברות ממשלתיות וגופים ציבוריים רבים, כך גם חלק ממנכ"לים של משרדי ממשלה, עובדים בכירים במבקר המדינה, בבנק ישראל, ובעצם - היכן לא!
רובם מצליחים ביישום מטרתם, ולמזלנו הרב רק התקשורת, חושפי שחיתויות, מלשינים, עיתונאים חטטנים, ביקורות המדינה וסתם קנאים - חושפים את הפרשיות הללו.
רוב האנשים אשר נתפסים בקלקלתם מגלגלים עיניהם השמיימה ומשוכנעים שאין כל עוול בכפם ובסה"כ הם רוצים "להציל את המולדת" ו"לתרום מנסיונם העשיר".
אלו הם סממנים של רפובליקת בננות וזוהי בעיה אתית ונורמטיבית ממדרגה ראשונה של השירות הציבורי והמערכת הפוליטית בישראל.
אולם האם קיים מי שבאמת רוצה לתקן מצב זה?
