בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מבחינה פוליטית המשפט חושף את ליבת מהותה של חברתנו, ולא תאמינו אין לזה קשר לימין ולשמאל, לשלום, לכיבוש או לשחרור, אלא רק לדבר אחד - לשמירת צלם אנוש ומסגרת חיים דמוקרטית
|
אזריה. אם מישהו לא זוכר [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
משפט אלאור עזריה מסרב לשקוט. נדמה כי הסערה התקשורתית והציבורית סביבו רק הולכת וגוברת בחלוף החודשים והפעם, לפחות לדידי, בצדק רב. מדובר, אם מישהו לא זוכר (ואני בספק אם יש כאלה), בחובש קרבי שלפני מספר חודשים בחר לירות על דעת עצמו במחבל שרוע על הקרקע המצוי על סף אובדן הכרה, דקות לא מעטות לאחר שהיחידה הצה"לית אותה תקף המחבל, וידתה כי אין הוא מהווה עוד איום מכל סוג שהוא. מאז הפך המשפט לראי המאבק המתחמם בין שבטי ישראל של היום. מצד אחד, שרים בעלי עניין וציבור בהחלט לא קטן המצדדים בחייל ורואים בו "הבן של כולנו", שפעל בנחישות להרג מחבל המאיים על קיומנו. מצד שני, המערכת הצבאית עד וכולל הרמטכ"ל ושורת אנשי ציבור הנחרדים מהמקרה האמור. מבחינה פוליטית המשפט חושף את ליבת מהותה של חברתנו, ולא תאמינו אין לזה קשר לימין ולשמאל, לשלום, לכיבוש או לשחרור, אלא רק לדבר אחד - לשמירת צלם אנוש ומסגרת חיים דמוקרטית. בדיוק כפי שמשטר דמוקרטי הוא לעולם זה שבו הדרג הצבאי מבצע וכפוף להכרעות הדרג המדיני-פוליטי, הכפוף מצידו לחוק ולהכרעת הבוחר, כך בתוככי הצבא, כגוף היררכי, החייל לעולם (למעט סוגיית הפקודה הבלתי חוקית בעליל שלא רלוונטית כאן היות שלא ניתנה פקודה לירות) כפוף להוראות מפקדיו. מעשהו של אלאור עזריה הוא לא פחות מפירוק ישיר של שדרת הפיקוד הצבאית. חייל שמחליט לירות על דעת עצמו ובניגוד להוראות מפקדו, דינו כאזרח העושה דין לעצמו, מפר את החוק ומעודד אחרים לעשות כמותו. חמור מכך, לא מדובר באי ציות מסיבות מצפוניות ולקיחת אחריות, אלא בהחלטה להיות אלים על דעת עצמך. אלימות חופשית היא, כמאמר ראש הממשלה ששילם בחייו על כך, "כרסום יסוד הדמוקרטיה". היא עדות לזילות חיי אדם, הזולגת מארגוני טרור אל חברתנו. היא ההוכחה שאנו הולכים ומאבדים את היכולת לחיות יחד, יהודים וערבים, שמאלנים וימנים, אשכנזים ומזרחים, גברים ונשים. אדם אלים כופה את רצונו על האחר, מעיד בכך שהוא עליון עליו, חשוב ממנו ואדיש לרעהו. יש להשתמש בה כמוצא אחרון להגנה עצמית, בכול מקרה אחר היא מדרון חלקלק שסופו מי יישורנו. מכאן, שהדיון סביב המשפט, ההכרעה שתינתן בו ואופי קבלתה בציבור מאוחר יותר "מצלמים" את חברתנו ברנטגן ויעידו האם פנינו לכאוס אלים רווי שנאה או שמא לשמירת החוק, הסדר וההיגיון, גם תחת זמנים קשים.
|
תאריך:
|
12/07/2016
|
|
|
עודכן:
|
13/07/2016
|
|
גולן להט
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
הירונימוס
|
12/07/16 18:36
|
|
2
|
|
אלטע קאקער
|
12/07/16 19:46
|
|
3
|
|
ימני שפוי
|
13/07/16 11:37
|
|
4
|
|
איל 3
|
14/07/16 11:26
|
|
5
|
|
באום
|
14/07/16 13:12
|
|
זה עתה שב ראש הממשלה מארצות אפריקה ונפגש שם עם ראשי תשע מדינות, וכן נפגש בארצן עם ארבע מדינות, וקיים שיחת טלפון עם מדינה מוסלמית, כנראה צאד, וסוכם על פגישה בין שני המנהיגים.
|
|
|
בעקבות הקמת "ועדת ביטון" על-ידי שר-החינוך נפתלי בנט, עלתה שוב השאלה של הצורך בעידכון תוכניות הלימודים ובשילוב תכנים ממורשת יהדות המזרח. השורשים של המשבּר הם בימי "כּור ההיתוּך", המדיניות שננקטה בשנות העלייה ההמונית. המדינה קלטה בשנות החמישים של המאה הקודמת, ממש סמוך להקמתה עליות גדולות של יהודים מארצות האיסלאם וגם קהילות ספרדיות מן הבלקן ומתפוצות אחרות. "כּור ההיתוּך" היה סוג של מילה מכובסת לסינתזה תרבותית, אך בפועל היה זה 'סיר לחץ', הייתה כפייה חד-צדדית של צד אחד הרואה בהתנשאות את התרבות שלו קומה עליונה מעל הכול...תרבות שלטת מול כל השאר.
|
|
|
כותרת הרשימה גורמת בוודאי ללא מעט תמיהות על-רקע ההנחה הכללית [המוטעית] בישראל שמיטב ידידיה נמצאים במפלגה הרפובליקנית בארצות הברית ואילו המפלגה הדמוקרטית חשודה באי אהדה מספקת. מצב דברים זה מסביר גם את האהדה בימין לדונלד טראמפ אשר, כך מבטיחים לנו, ינצח בבחירות בגדול וישתיק את השמאלנים שם וכאן אחת ולתמיד.
|
|
|
מאז ומתמיד השתדלו מפקדים בכירים בכל רחבי העולם לסמן את המטרות אחרי הירי ולא הסתכנו חס וחלילה לסמנן מראש. כך גם איגרת הרמטכ"ל, רב-אלוף גדי איזנקוט, לרגל עשור למלחמת לבנון השנייה.
|
|
|
הרפורמה המקורית הייתה ניסיון להתמודד עם הפרוטסטנטיות וההשכלה במערב אירופה. דמויות רפורמיות ראשונות היו גבריאל רייסר, אברהם גייגר - אנשים שמאסו ביהדות המסורתית והלכו שבי אחר ה"נאורות" החילונית בגרמניה. מהלותרניות הם לקחו את המושג "רפורמה" אבל רוקנו אותו מתוכנו. לותר הציג שיטה, הציג מחויבות לעקרונות מסוימים, מוטעים ככל שיהיו. הרפורמה היהודית סירבה להתחייב לכל עיקרון (20% מהראבייס" אינם מאמינים באלוהים) וקיבעה את עצמה בתור תנועה חברתית, או הלך נפש, של מיצוע בין התרבות היהודית ולתרבות המערב ולנצרות. הלך נפש של נוחות, של התאמה לסביבה הנוצרית, של פורקן לרגשות רליגיוזיים. כיוון שהעמדה הרפורמית אינה שיטה, היא נוקטת בעמדה פרזיטית לשיטות אחרות: יש שבת, אזי הרפורמים ממציאים שבת לייט, השכנים נוסעים לכנסיה - אז גם אנחנו נוסעים למין כנסיה, יש פמיניזם, אז גם אנחנו סוג של פמיניסטים. האווירה התקשורתית מחייבת סטיות מין, אזי גם הרפורמים בעד סטיות מין.
|
|
|
|