"אנחנו" עם ובלי מרכאות

לעניות דעתנו הנחרצת ערביי השטחים חייבים לא להסכים לשום הסדר חוץ מלקבלת אזרחות ישראלית מלאה. ו"אנחנו", שם זמני, המעטים שמסוגלים לקלוט שאין צדק אחר, צריכים להילחם על כך בשבילם. אז הבוחרים לכנסת יהיו חצי יהודים וחצי ערבים, כמו שהבוחרים לכנסת מתחלקים לחצי בעלי קביעות ולחצי עובדי קבלן, או חצי חכמים וחצי זורמים, או חצי אוהדי כדורגל וחצי אוהדי הר-הבית, ושהטובים ביותר ינצחו, וישרתו את הפחות טובים.

אלה שטוענים ש"אנחנו" חייבים שתי מדינות לא מבינים שיש ל"אנחנו" האלה צורך קארמאטי בקבלת עונש, דו-לאומית תתפקד גם כעונש על חטא ההתנחלויות.

ומיהם אותם "אנחנו" שרוצים מדינה רק לעצמם?! מה הייחוד שלהם?! אפשר לחשוב... הרעיון הציוני הוא הרי כפירה ביהדות, פורנוגרפיה של היהדות, קונקרטיזציה של הסובלימציה. הדו-לאומית תהיה מדינת כל ילידיה, ובמקביל יהודי המדינה יצטרכו להשקיע לפחות שני דורות בשיקום הזהות היהודית שלהם, באישוש ה"גלות", שהיא ה"אנחנו" האמיתי שלהם.

לעניות דעתנו הנחרצת אנחנו זה לא רק הערבים בעלי האזרחות הישראלית, גם תושבי השטחים הכבושים הם אנחנו.

ומי לא אנחנו? "עולים" חדשים שלדבריהם הגיעו לכאן לא מחוסר ברירה אלא ממניעים אידיאולוגיים, למשל, רק למשל, חברי הכנסת טרכטנברג וילון ואלקין ועוד.

נכון, ילדיהם של אידיאולוגי (יש אומרים אופורטוניסטי) הציונות אינם אשמים, ילדיהם הם בקטגוריית חסרי הברירה והם בהחלט אנחנו, רובנו כלולים בקטגוריה שלהם, רובנו ילידים, המוני בית ילידי ישראל.

והמתנחלים? כמעט שכחנו, למיטב הרגשתנו והכרתנו גם המתנחלים אינם אנחנו.