ערב אחד, כשהלכתי עם זאתי שלי לטייל והדלת הייתה פתוחה ואור דלק בפנים, ראיתי שיש חדר נוסף ב"חנות". והחדר היה כחצי מלא בשקיות פלסטיק קשורות. עברו ימים אחדים ושוב עברנו ליד הדלת הפתוחה והופתעתי שהחדר הצדדי כבר מלא עד אפס מקום בשקיות סגורות.
מנהלת החנות, שכנה בשכונה המתנדבת כאן, התנדבה לספר לי שמשאית באה ולוקחת את כל השקיות הסגורות עם תוכנן הלא-ראוי למכירה. "יש לנו המון בגדים ואת הפחות טובים, מוכרים. אולי משתמשים בהם בשכונות עוני, אולי עושים מהם סמרטוטים. יש יותר מדי", אמרה.
שיחת טלפון למנהלת מחלקת הרווחה שלנו, אישרה את הדברים. "אתה לא יודע כמה בגדים מביאים לכאן. יש טובים ויש שאינם ראויים. אנחנו מוכרים בחנות את מה שמתאים ומוכרים לסוחרים את היתר ויש הרבה יתר"...
- מחלקת הרווחה היא עסק?
"הכסף נמסר לעמותה ומחלקים לנצרכים" - סוף ציטוט. אז הגעתי למסקנה שאני גר בשכונה של עשירים.
אבל בשבוע שעבר הייתי בחופשה בצפת, עיר דתית, עניה וזקוקה לתיקון. הסתובבתי בעיר העתיקה עם הבתים היפהפיים ובמרכז המסחרי עם חנויות, משרדים ושוק. לפתע, נתקלו עיני בשקיות שחורות על ספסל ברחוב. שתי שקיות אשפה ובתוכן - בגדים משומשים ונעליים, שמישהו הניח על המדרכה בתקווה שנצרך כלשהו ייקח. אינני יודע אם הנצרך אומנם הגיע, אבל התברר לי שאני לא גר בשכונה כל כך עשירה...
בעיה של מדים
ראיתי בזמן האחרון שחלק ניכר משוטרינו עברו למדים שחורים. אינני יודע מי נתן את ההוראה שהשוטרים יחדלו מן המדים הכחולים ויעבור לשחור בעיצומו של החום הזה.
ראיתי בטלוויזיה את המהפכה הכושלת בטורקיה ושם כל השוטרים בשחור. אני מקווה שלא ימשיכו כאן לעשות מה שעושים שם.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
